ברגע של סערת רגשות וקשר עמוק, מסרבות הכלות להיפרד מחמותן ומצהירות על נאמנותן המוחלטת. הצהרה זו אינה רק הבטחה ללוות אותה בדרך, אלא החלטה גורלית לשנות את מסלול חייהן.
המילה הפותחת את דבריהן, כִּי, דורשת הסבר, שכן היא באה כתגובה לדברי נעמי. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמילה משמשת במשמעות של "אלא" או "לא". כלומר, הכלות מתקנות את טעותה של נעמי, שחשבה כי הן מתכוונות רק ללוות אותה כברת דרך ולחזור למואב, ומבהירות לה: לא נשוב לארצנו, אלא אִתָּךְ נָשׁוּב [אלשיך, אגרת שמואל]. פירוש נוסף מציע שהמילה משמשת במשמעות של "כאשר". הכלות טוענות כי הברכות שנעמי בירכה אותן קודם לכן יוכלו להתקיים רק כאשר ישובו עמה, שכן ה' משפיע חסד וטובה על ההולכים בדרך הישר, ולא על הנשארים בארץ נוכריה [אגרת שמואל].
ההבטחה אִתָּךְ נָשׁוּב לְעַמֵּךְ מבטאת קשר כפול: אישי ולאומי. ברמה האישית, הן מצהירות כי היו משפחה וימשיכו להיות משפחה לכל ימי חייהן [ביאור שטיינזלץ, אשכול הכופר]. ברמה העמוקה יותר, המילה אִתָּךְ מסמלת את ההשפעה הרוחנית של נעמי. הכלות מבינות שרק מתוך החיבור האישי אל נעמי ושהייה במחיצתה, הן יספגו בהדרגה את יראת השמים שלה ויצליחו באמת לשוב אל עמה [אגרת שמואל]. תשומת לב מיוחדת ניתנת לכך שהן אמרו לְעַמֵּךְ ולא "לארצך", דבר המעיד על רצונן להצטרף לאומה ולאמונתה, ולא רק לשנות מקום מגורים [אלשיך].
סביב המעמד הזה מתעוררת מחלוקת מעניינת באשר למצבן הרוחני של הכלות. דעה אחת גורסת כי הכלות כבר התגיירו בעבר, כאשר נישאו לבניה של נעמי. לפי תפיסה זו, מטרתה של נעמי כעת היא רק לבחון את טיב הגיור שלהן – האם נעשה מתוך אהבת ה' אמיתית, או שמא רק מתוך רצון להינשא לבניה [רלב"ג]. לעומת זאת, דעה חולקת מדגישה שבאותו שלב הכלות טרם התגיירו. הן אמנם הביעו רצון לגור בין בני ישראל ולחיות בתוכם, אך עדיין לא קיבלו על עצמן את האמונה, ולכן הסתפקו באמירה לְעַמֵּךְ ונמנעו מלומר "לאלוקייך" [מלבי"ם].
אף על פי ששתי הכלות מדברות בקול אחד, מסתתרים מאחורי המילים מניעים שונים. רות כיוונה בדבריה לשתי המטרות גם יחד מתוך שלמות פנימית: גם להישאר עם נעמי וגם לחסות תחת כנפי ה'. לעומתה, מניעיה של עורפה היו בעיקר אהבתה לנעמי והרצון שלא לעוזבה, ואילו ההצטרפות לעם ישראל הייתה עבורה רק תוצר נלווה של חברות זו [אגרת שמואל].