רות, פרק א׳, פסוק י׳

הכלות מסרבות להיפרד מנעמי ומתקנות את הנחתה שהן מתכוונות רק ללוותה בדרך, כשהן מצהירות כִּי, כלומר לא נחזור למואב אלא אִתָּךְ נָשׁוּב. הבטחה זו מבטאת קשר משפחתי נצחי והבנה שרק מתוך הקרבה לנעמי הן יספגו את דרכה הרוחנית ויזכו לטובת ה', וכך יצליחו להצטרף לְעַמֵּךְ, בחירה המעידה על רצון להשתייך לאומה ולא רק לשנות מקום מגורים. אף שהן מדברות בקול אחד, הדעות חלוקות אם הכלות כבר התגיירו ונעמי רק בוחנת את כנותן, או שטרם קיבלו על עצמן את האמונה ולכן נמנעו מלומר "לאלוקייך". מכל מקום, מאחורי המילים הסתתרו מניעים שונים: בעוד רות שאפה גם להישאר עם נעמי וגם לחסות תחת כנפי ה', רצונה של עורפה להצטרף לעם נבע בעיקר מאהבתה לחמותה.