רות, פרק א׳, פסוק ג׳

וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ כעונש על כך שעזב את ארץ ישראל וברח מאחריותו לפרנס את עניי העם, ובהיותו ראש המשפחה הוא נענש ראשון. הוא מתואר כאִישׁ נָעֳמִי כדי להדגיש שאשתו חשה את כאב האובדן יותר מכל, וללמד שאיבד בארץ זרה את מעמדו וניכר רק כבעלה, על אף ששמר על קדושתו ונותר נאמן לה בלבד. בעקבות מותו וַתִּשָּׁאֵר הִיא וּשְׁנֵי בָנֶיהָ כשאריות טפלות, שכן האב היה העיקר והיסוד של הבית ובלעדיו נותרו חשופים. למרות האזהרה הרוחנית הם לא למדו את הלקח לשוב ארצה, ובהיעדר סמכות האב נותרה נעמי בדעת מיעוט מול בניה, שלא בושו עוד לשאת נשים נוכריות.