רות, פרק א׳, פסוק ג׳

חשבתם פעם מה קורה כשמנהיג עוזב את התפקיד שלו בדיוק כשהכי צריכים אותו? זה בדיוק מה שעשה אלימלך כשהחליט לברוח מארץ ישראל בזמן הרעב ולהשאיר מאחור את האנשים העניים שהיו זקוקים לעזרתו. בגלל שהוא היה ראש המשפחה והאחריות הגדולה הייתה עליו, הוא נענש מאת ה' ווַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ. הכתוב קורא לו אִישׁ נָעֳמִי כדי ללמד אותנו משהו רגיש ועצוב: כשבעל הולך לעולמו, מי שמרגישה את הכאב והחיסרון העמוק ביותר מכולם היא אשתו. לאחר מכן נאמר וַתִּשָּׁאֵר הִיא וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, וזה קצת מפתיע לחשוב עליהם כעל מה שנשאר, הרי הם שלושה אנשים ואלימלך היה רק אדם אחד. ההסבר לכך הוא שאבא של המשפחה היה העמוד המרכזי והיסוד של הבית. כשהוא איננו, המשפחה כולה מרגישה שחסר לה החלק העיקרי, והם רק מה שנותר. למרות האזהרה והעצב הגדול, הבנים לא הבינו את הלקח ולא חזרו לארץ ישראל. עכשיו, כשאביהם כבר לא היה בחיים כדי לשמור עליהם ולכוון את הדרך של המשפחה, נעמי נשארה לבדה והתקשתה לעצור אותם מלעשות טעויות נוספות בארץ הזרה.