יצא לכם פעם להתרחק מהבית לתקופה ארוכה ולהרגיש שאתם לאט לאט שוכחים את ההרגלים המוכרים שלכם? לאחר שאלימלך נפטר, שני הבנים שלו מחליטים להישאר בארץ מואב במקום לחזור לארץ ישראל. הם מתרחקים מהעם שלהם ומארצם, ואפילו מתחתנים עם נשים מקומיות. התורה בוחרת להשתמש במילה וַיִּשְׂאוּ כדי לרמוז לנו שאלו היו נישואים לא מתאימים. התורה גם מוסיפה את המילה לָהֶם כדי ללמד שהבנים עשו זאת רק בשביל ההנאה האישית שלהם, ולא מתוך מחשבה על הקמת משפחה בדרך התורה.
כשהתורה מספרת לנו על הנשים, היא אומרת: שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת. למה ערפה מופיעה ראשונה? כי האח הצעיר הוא זה שהתחיל במעשה והתחתן ראשון עם ערפה, והאח הגדול רק נגרר אחריו והתחתן עם רות. בתנ"ך, לשמות יש משמעות מיוחדת שמרמזת על העתיד. עָרְפָּה נקראת כך כי בסופו של דבר היא תפנה עורף, כלומר תפנה את הגב שלה לחמותה נעמי וגם לה׳. לעומת זאת, השם רוּת מזכיר את המילה רוויה, וזהו רמז נפלא לכך שבעתיד ייוולד ממנה דוד המלך, שישיר שירים ותשבחות רבים לה׳.
כמה זמן הם חיו שם? התורה מציינת שהם היו שם כְּעֶשֶׂר שָׁנִים. האות כף במילה מלמדת אותנו שזה היה בערך עשר שנים. עשר שנים הן זמן ארוך מאוד, וזו הייתה תקופה ארוכה שבה הבנים יכלו להתחרט, לחזור לארץ ישראל ולעזור לעם שלהם שהיה רעב ללחם. אבל הם התייאשו מהמולדת שלהם, אולי קצת התביישו לחזור הביתה אחרי מה שעשו, ובחרו להישאר בארץ זרה.