תארו לעצמכם שאתם נמצאים בארץ זרה, רחוקים מהבית, ופתאום קורים דברים עצובים בזה אחר זה. זה בדיוק מה שקרה לנעמי. אחרי שבעלה אלימלך נפטר, קורה דבר קשה נוסף, ושני הבנים שלה הולכים גם הם לעולמם. המילה גַם מלמדת אותנו משהו חשוב על הרחמים של ה'. לפני שהבנים נפטרו, הם איבדו קודם את כל הרכוש שלהם. ה' עשה זאת כדי לתת להם אזהרה והזדמנות לתקן את המעשים שלהם, לפני שיקרה להם משהו רע.
הכתוב מזכיר שוב את השמות שלהם, מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן, כדי להראות שבגלל הטעות שעשו כשעזבו את ארץ ישראל, נלקח מהם תואר הכבוד המיוחד שהיה להם קודם, והם נשארו רק עם השמות שלהם. אולי יצא לכם לתהות למה דווקא נעמי שרדה, ולכן נאמר וַתִּשָּׁאֵר הָאִשָּׁה. נעמי הייתה אישה צדקת שבאמת רצתה להישאר בארץ ישראל ורק נגררה אחרי בעלה. ה' השאיר אותה בחיים כי הייתה לו תוכנית גדולה עבורה: בזכותה, רות תצטרף לעם ישראל, וממנה ייוולד בעתיד דוד המלך.
בסוף, הכתוב קורא לגברים הגדולים האלה יְלָדֶיהָ. למרות שהם כבר היו אנשים בוגרים, הם כיבדו את אמא שלהם מאוד והתנהגו כלפיה בענווה, ממש כמו ילדים טובים שמקשיבים להורים שלהם.