קרה לכם פעם שרציתם ללכת הביתה, אבל התביישתם להיות הראשונים שעוזבים? זה בדיוק מה שנעמי חושבת שאולי קורה לרות. אחרי שעורפה הסתובבה והתחילה לחזור למואב, נעמי רוצה לבדוק מה רות באמת רוצה לעשות. היא אומרת לה שהנה, יְבִמְתֵּךְ, כלומר הגיסה שלך, כבר שָׁבָה והלכה לה. נעמי מבינה שעכשיו, כשעורפה עשתה את הצעד הראשון, רות כבר לא צריכה להתבייש. היא יכולה לחזור הביתה בלי לחשוש ממה שיגידו עליה. נעמי פשוט רוצה להיות בטוחה שרות נשארת איתה מכל הלב, ולא רק בגלל שלא נעים לה.
נעמי ממשיכה ומציינת שעורפה חזרה אֶל־עַמָּהּ וְאֶל־אֱלֹהֶיהָ. איך נעמי יודעת שעורפה חזרה לעבוד אלילים? היא מבינה שהחברים והסביבה שבה אנחנו חיים משפיעים עלינו מאוד. מי שחוזר לחיות במקום שבו כולם עובדים אלילים, בסוף ילמד מהם ויעשה בדיוק כמוהם. לכן, נעמי מציעה לרות הצעה מעניינת ואומרת לה: שׁוּבִי אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ. שימו לב שנעמי לא אומרת לרות לחזור אל האלילים שלה. היא רק מציעה לה ללכת יחד עם עורפה, כדי שלא תהיה בודדה בדרך הארוכה חזרה למואב, וכל זה בלי שהיא תהיה חייבת להתנהג כמוה.