רות, פרק א׳, פסוק כ״ב

בתחילת המסע וַתָּשָׁב נָעֳמִי וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ, כאשר נעמי מובילה ואילו רות רק מתלווה אליה לאחר שנודע להן כי הרעב בארץ פסק. אף שרות מעולם לא הייתה בארץ ישראל היא מתוארת כמי שהַשָּׁבָה מִשְּׂדֵי מוֹאָב, שכן היא עברה תהליך רוחני של עזיבת העבודה הזרה כדי לחסות תחת כנפי ה', לצד המטרה המעשית של תביעת נחלותיהן. במהלך הדרך התגיירה רות ומעמדה הושווה לזה של נעמי, ולכן מודגש כי וְהֵמָּה בָּאוּ לבית לחם יחד, בלשון זכר המבטאת את אומץ ליבן לצאת למסע מסוכן לבדן. הגעתן אירעה בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים, עיתוי שאילץ את רות ללקט שיבולים כענייה משום שקרוביהן היו טרודים בעבודת השדה, אך במקביל סימל את תחילת תקופת ההיטהרות של רות שממנה עתידה לצמוח מלכות בית דוד.