רות, פרק ב׳, פסוק א׳

וּלְנׇעֳמִי היה קרוב משפחה מצד בעלה, כפי שמעידה המילה מוֹדָע לְאִישָׁהּ, והוא השתייך אל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ המיוחסת. קרוב זה מתואר בתור אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל, תואר המעיד על מעמד נכבד, מידות טובות, נדיבות וגבורה בלימוד התורה. הכתוב מקדים לומר וּשְׁמוֹ בֹּעַז כדי להדגיש את צדקותו ואת שמו הטוב שהלך לפניו. על אף קיומו של קרוב עשיר זה, נעמי נמנעה מלפנות אליו לעזרה מתוך ביטחון בה', תחושת בושה, או חשש מרכילות על כלתה. במקביל, בועז לא סייע להן מיד משום שהיה שקוע באבל על מות אשתו באותו יום, או משום שהמתין להזדמנות פומבית וצנועה יותר להעניק להן חסד מבלי לעורר חשד.