הופעתו הפתאומית של מנהיג הדור בשדות התבואה מסמנת נקודת תפנית, שבה שגרת הקציר הופכת למעמד של השגחה עליונה. חילופי הברכות בין בעל השדה לפועליו חושפים מערכת יחסים חברתית ורוחנית עמוקה.
המילה וְהִנֵּה מעידה כי הגעתו של בועז לא הייתה ביקור שגרתי, אלא מאורע חדש ומפתיע שהוכוון על ידי ההשגחה [מלבי"ם]. בועז, שישב בביתו, חש התעוררות פתאומית ודחף פנימי למהר אל השדה, מתוך תחושה נסתרת ששם עתידה לצמוח שושלת בית דוד [אלשיך, אשכול הכופר]. בועז בָּא מִבֵּית לֶחֶם ויצא אל השדות שמחוץ לעיר כדי לפקח על הקציר [ביאור שטיינזלץ].
פנייתו של בועז לפועלים מלמדת פרק בהלכות דרך ארץ. למרות היותו מנהיג ציבור, שופט ואדם עשיר, הוא אינו נוהג בהתנשאות, אלא מקדים שלום למשרתיו ולפועליו [צאינה וראינה]. הוא פונה וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים תחילה, כדי שלא לעורר את חשדם של הנוכחים כאילו הגיע במיוחד כדי להתעניין בנערה הזרה והיפה שלקטה שם [אלשיך, אגרת שמואל].
בברכתו יְהֹוָה עִמָּכֶם, בועז מאחל לפועלים שה' יהיה בעזרם במלאכתם [ביאור שטיינזלץ, רלב"ג]. מעבר לאיחול הפשוט, השימוש בשם ה' לשאלת שלום היה תקנה חדשה ודרמטית שתיקנו בועז ובית דינו. באותה תקופה רבו האנשים שפרקו עול, כפרו בהשגחה וביקשו להשכיח את שם ה' מפי העם. כדי לשרש מגמה זו, תיקן בועז להזכיר את שם ה' בחיי היום-יום, כדי להחדיר בלב העם את ההכרה שה' משקיף עליהם תמיד [תורה תמימה, מלבי"ם, אשכול הכופר]. כוונתו של בועז בברכה זו הייתה גם לעורר עליהם את מידת הרחמים, להגן עליהם מפני יצר הרע למראה רות, ולהזהירם שיקיימו את מצוות הקציר, כגון מתנות עניים, בעין יפה ומתוך תחושת נוכחות אלוהית [אגרת שמואל].
הפועלים משיבים לברכה, וַיֹּאמְרוּ לוֹ. העובדה שהם ענו לו מיד, למרות שהיו באמצע עבודתם, נובעת מכך שהוא היה המעסיק שלהם, והם ידעו שלא יקפיד על ביטול מלאכתם הקצר לצורך התשובה [אלשיך]. בתשובתם, יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה, הם משנים את סדר המילים: בעוד בועז הקדים את שם ה' בתחילת המשפט, הפועלים הציבו את שם ה' בסופו. הבדל זה הפך לימים למקור המנהג להפוך את סדר המילים בתשובה לברכת שלום [צאינה וראינה]. בנוסף, מכיוון שהפועלים היו עסוקים במלאכה חומרית ולא היו שקועים תמיד בהרהורי תורה כבועז, הם נזהרו שלא להוציא את שם ה' מיד בתחילת דבריהם, ולכן הקדימו את המילה "יברכך" [נחל אשכול].
ברכתם של הקוצרים הייתה טעונה במשמעות אישית ועמוקה. הם ראו את טוב ליבו של בועז ובירכו אותו בעושר [אגרת שמואל]. יתרה מכך, הקוצרים ידעו שבועז התאלמן לאחרונה, והיות שאדם השרוי ללא אישה שרוי בלא ברכה, הם התפללו שה' ינחם אותו, ימיר את מידת הדין שפגעה בו במידת הרחמים, ויברך אותו בזיווג הגון ובבנים [אגרת שמואל, אשכול הכופר]. לבסוף, הפועלים ביטאו ענווה בתשובתם: הם רמזו לבועז שהוא אמנם ראוי לברך אותם, אך הם אינם ראויים לברך אותו בעצמם, ולכן הם מבקשים שה' בכבודו ובעצמו הוא שיברך אותו [אלשיך].