עם חזרתן של נעמי ורות לבית לחם כשהן חסרות כל, העלילה מושהית לרגע כדי להציג דמות מפתח הנמצאת ברקע. קיומו של קרוב משפחה עשיר ומכובד מעצים את הניגוד למצבן העני של שתי האלמנות, ומניח את התשתית להמשך הסיפור.
הפרשנים מסכימים כי המילה מוֹדַע מתארת קרוב משפחה, מכר או ידיד קרוב. אף על פי שהמילה נכתבת בכתיב חסר כ"מידע", היא נקראת כ"מודע" [תורה תמימה, מנחת שי]. המילים לְאִישָׁהּ מציינות שהקרבה המשפחתית הייתה מצד בעלה של נעמי [אבן עזרא], כאשר בועז היה למעשה בן אחיו של אלימלך, ושניהם השתייכו למשפחתו המיוחסת של נחשון בן עמינדב, זכות אבות שלא הועילה לאלימלך כשעזב את הארץ [רש"י].
התואר אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל אינו מתייחס רק לכוח פיזי, אלא מעיד על אדם בעל מעמד נכבד [שטיינזלץ]. תואר זה מקפל בתוכו מידות טובות, נדיבות, שנאת בצע ושלמות המעשים [מלבי"ם, אשכול הכופר]. כמו כן, התואר מרמז על גבורה בלימוד התורה, על כבישת היצר ועל גינוני מלכות הראויים למי שעתיד להיות סבו של דוד המלך [אלשיך, אשכול הכופר]. חלק מהמפרשים אף מזהים את בועז עם השופט אבצן [רש"י, אבן עזרא].
הניסוח וּשְׁמוֹ בֹּעַז אינו מקרי. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שאצל הצדיקים מופיעה קודם המילה "ושמו" ורק לאחר מכן השם עצמו, בדומה לאופן שבו ה' מעיד על עצמו, בעוד שאצל הרשעים הסדר הפוך ושמם מופיע ראשון [תורה תמימה, צאינה וראינה]. ניסוח זה גם מדגיש שבועז היה אדם ששמו הטוב הלך לפניו והיה מוכר בכל מקום [מלבי"ם, אשכול הכופר].
הצגתו של בועז בשלב זה מעוררת שאלה מהותית שנידונה בהרחבה במקורות: אם לנעמי היה קרוב משפחה כה עשיר ונדיב, מדוע היא לא פנתה אליו לעזרה, ומדוע נאלצה רות ללקט שיבולים בשדה כענייה מרודה?
גישה אחת מסבירה זאת בביטחונה העמוק של נעמי בה', שבחרה שלא להישען על בשר ודם [חומת אנך]. בנוסף, נעמי חשה בושה גדולה; היא העדיפה שכלתה תתפרנס ממתנות העניים שהתורה מעניקה, מאשר לבקש חסד מקרוב משפחה שהכיר אותה היטב בימי עושרה וגדולתה [מלבי"ם, אגרת שמואל].
גישה שנייה תולה זאת בחשש ממעורבות הרכילות. אילו נעמי ורות הצעירה והיפה היו עוברות להתגורר בביתו של בועז העשיר, הדבר היה מעורר לשון הרע, חשד למניעים פסולים או לניסיון לכפות עליו את גאולת השדה ונישואין [אלשיך].
מנגד, עולה השאלה מדוע בועז עצמו לא יזם עזרה והתעלם מבשרו. יש המסבירים כי באותו יום ממש מתה אשתו של בועז, ומתוך שקיעתו באבלו הוא כלל לא ידע על מצבן הקשה של השתיים או שחשב שעדיין נותר בידן רכוש. דעה אחרת גורסת כי בועז דווקא ידע על בואן, אך שמר על מרחק מכוון והעלים עין כדי שלא יחשדו בו שהוא חושק ברות המואביה, והמתין להזדמנות פומבית וצנועה יותר להעניק להן חסד בשדה [אגרת שמואל].