שובה של רות מן השדה עמוסה בשלל רב מעורר פליאה. נעמי מזהה מיד שני דברים יוצאי דופן: כמות אדירה של תבואה, ואוכל מוכן שרות הביאה עמה. בעקבות זאת, היא מפנה לרות שתי שאלות המשקפות את השתוממותה.
השאלה אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם מבטאת פליאה על הכמות העצומה של השיבולים שלקטה ביום אחד [מלבי"ם, אלשיך, אשכול הכופר]. השאלה השנייה, וְאָנָה עָשִׂית (כלומר, היכן עשית את הדברים הללו [ביאור שטיינזלץ]), מתייחסת לאוכל המוכן. נעמי מבינה שבעלי שדות אינם מחלקים ארוחות לעניים מלקטים, ולכן מסיקה שרות בוודאי עשתה פעולה או עבודה מיוחדת עבור אדם מסוים שבזכותה זכתה למזון [מלבי"ם]. גישה נוספת רואה בשאלות אלו ניסיון להבין את מקור הברכה: האם השפע הרב הגיע בזכות נדיבותו של בעל השדה, או אולי בזכות חריצותה וצדקתה של רות שגרמו לברכה לשרות במעשה ידיה [אגרת שמואל, אשכול הכופר].
מתוך הבנה שאדם כלשהו גמל עם רות חסד עצום, נשא לה פנים והתנהג עמה בנדיבות יתרה לאפשר לה ללקט, מברכת נעמי: יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ [רש"י, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. יש המפרשים שנעמי זיהתה את חריצותה של רות, ובירכה את האיש העתידי שיכיר אותה וייקח אותה לאישה, שכן הוא בוודאי יזכה לברכה בזכותה [אגרת שמואל]. בכל מקרה, גם אם הברכה נבעה מצדקתה של רות, נעמי מברכת את בעל השדה על כך שנתן מקום לברכה לחול [אשכול הכופר].
תגובתה של רות נפתחת במילה וַתַּגֵּד, לשון המורה על דברי חכמה וסיפור דברים מפורט [חומת אנך, נחל אשכול]. רות מגוללת בפני חמותה את כל השתלשלות האירועים כדי להוכיח שבעל השדה פעל ממניעים טהורים ולשם שמים, והעניק לה חסד בזכות התגיירותה ודאגתה לנעמי [מלבי"ם, אלשיך]. מתוך ענווה רבה, רות מסרבת לקחת לעצמה את ההילה על ההספק המרשים, ותולה את הכול בטוב לבו של האיש [אגרת שמואל, אשכול הכופר].
הניסוח שבו בוחרת רות, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ, מעורר תשומת לב. היא אינה אומרת "אשר עשה עמי", אלא מדגישה את מה שהיא עשתה עמו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיש כאן לימוד של יסוד רוחני עמוק: יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית. בעוד שהעשיר מעניק לעני מזון זמני לחיי השעה, העני מעניק לעשיר זכויות נצחיות, שכר לעולם הבא, ופותח עבורו פתח לברכה מאת ה' ולעושר בעולם הזה. למעשה, רות מסבירה ששניהם היו שותפים יחד בקיום המצווה.
בסיום דבריה, וַתֹּאמֶר שֵׁם הָאִישׁ, רות חושפת את זהותו: בֹּעַז. ציון השם אינו רק פרט מידע, אלא נועד להדגיש את מעמדו כשופט בישראל שמעשיו שקולים וחשובים [מלבי"ם]. בנוסף, שמו מעיד על מהותו, אדם שיש בו "עוז ביראה", צדיק וירא ה'. בכך רות מרגיעה את נעמי ומונעת כל חשד שמא החסד שנעשה עמה נבע ממניעים פסולים חלילה, אלא מוכיחה שהברכה כולה הגיעה מאדם בעל צדקה וחסד שכוונותיו טהורות [נחל אשכול, אשכול הכופר].