תשובתו של הממונה על הקוצרים לשאלתו של בועז אינה מסתכמת בזיהוי יבש, אלא חושפת מסכת שלמה של רקע, ייחוס ומניעים. פירוט היתר בדברי הנער עורר את המפרשים לבחון מה עמד מאחורי תשובתו הארוכה, והאם כוונתו הייתה לגנות את רות או לשבחה. מבחינה לשונית, המילה הַשָּׁבָה מנוקדת בטעם המקרא מילעיל (הטעם ממוקם למעלה תחת האות שי"ן), וכפי שמסביר [רש"י], הדבר מלמד שמדובר בלשון עבר ולא בלשון הווה, כלומר פעולת השיבה כבר הושלמה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה בדברי הנער ניסיון מכוון להמעיט בערכה של רות ולספר בגנותה. על פי גישה זו, הנער הבחין כי בועז נתן בה את עיניו, ומתוך דאגה לכבודו של בועז שהיה זקן ומנהיג בישראל, או מתוך קנאה, החליט להניא אותו מלקחתה [אלשיך, תורה תמימה, אגרת שמואל]. לכן, הוא משתמש במילה נַעֲרָה כדי לרמוז שהיא צעירה מדי ואינה הולמת אדם באיו, או שהיא מתנהגת בקלות ראש ובילדותיות. בהמשך הוא מדגיש מוֹאֲבִיָּה הִיא, כדי לטעון שעדיין דבק בה אופייה המואבי, שהיא לא התגיירה בלב שלם, או שהיא מגיעה מעם שעינו צרה [אלשיך, אגרת שמואל]. גם האמירה הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי נועדה לעקוץ, ורומזת שכל כוונתה בבואה הייתה רק מתוך היגררות אחר נעמי ולא לשם שמים, וכי כל מעשיה הטובים הם רק בזכות מורתה נעמי ולא מצד עצמה [תורה תמימה, צאינה וראינה, אגרת שמואל]. לבסוף, הציון מִשְּׂדֵי מוֹאָב נועד לרמוז כי היא הגיעה ממקום של פריצות, ומשום שהלכה דרך כה ארוכה לבדה עם אישה זקנה, ייתכן שפגעו בה אנשים רעים והיא נטמאה בדרך [אלשיך, אגרת שמואל].
מנגד, קיימת גישה הפוכה לחלוטין הסבורה כי הנער האריך בדבריו דווקא כדי לשבח את רות ולהצדיק את נוכחותה בשדה. לפי קו מחשבה זה, הנער ביקש להקדים את תמיהתו האפשרית של בועז כיצד מאפשרים לגויה ללקט בשדה, ולכן הבהיר כי היא התגיירה כדין ומגיע לה לקט עניים [מלבי"ם]. לאור זאת, המילה נַעֲרָה נאמרה לשבח, כדי לרמוז לבועז שאיבד את בניו כי מדובר באישה צעירה הראויה ללדת ולהקים זרע. האמירה מוֹאֲבִיָּה הִיא באה להזכיר לבועז את ההלכה שחודשה ולפיה אישה מואבייה מותרת לבוא בקהל ישראל, בניגוד לגבר מואבי [אגרת שמואל]. התיאור הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי מִשְּׂדֵי מוֹאָב מעיד על צדקותה ועל כוונותיה הטהורות, שכן היא עזבה מעמד של בת מלכים ועושר במולדתה, התרחקה ממעשי מואב הרעים, ובחרה לשוב בחוסר כל עם חמותה הענייה, מה שמוכיח שגיורה נעשה אך ורק לשם שמים [אגרת שמואל, צאינה וראינה]. מעבר לכך, מבחינה רוחנית, היא מתוארת כנשמה קדושה ונדיבה שניצלה ובוררה מתוך הטומאה של מואב בזכות כבודו של אברהם אבינו [נחל אשכול].