רות, פרק ב׳, פסוק ו׳

תארו לעצמכם שאתם אחראים על קבוצה גדולה של פועלים בשדה, ופתאום בעל הבית מגיע ושואל אתכם על מישהי חדשה שלא מכירים. מה הייתם עונים? בטח הייתם אומרים רק את השם שלה. אבל כאן, הממונה על הקוצרים עונה לבועז תשובה ארוכה ומפורטת מאוד. רוב המפרשים מסבירים שהנער ראה שבועז שם לב לרות, והוא רצה לגרום לבועז לא להתלהב ממנה יותר מדי. לכן, הוא מנסה להקטין את הערך שלה. הוא קורא לה נַעֲרָה כדי לרמוז שהיא צעירה וילדותית, ולא מתאימה לאדם מכובד וחשוב. אחר כך הוא מדגיש ואומר מוֹאֲבִיָּה הִיא, כדי להזכיר שהיא הגיעה מעם זר, ולרמוז שאולי היא עדיין מתנהגת כמוהם ולא באמת הצטרפה לעם ישראל בלב שלם. כשהוא אומר שהיא הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי, הוא בעצם מנסה לעקוץ אותה. אגב, המילה הַשָּׁבָה מנוקדת בצורה מיוחדת שמלמדת שזו פעולה שכבר הסתיימה בעבר. הנער רומז שרות באה רק בגלל שנגררה אחרי נעמי, ולא בגלל שבאמת רצתה לעשות מעשים טובים בעצמה. בסוף הוא מזכיר שהיא הגיעה מִשְּׂדֵי מוֹאָב, כדי לרמוז שהיא באה ממקום שבו אנשים לא מתנהגים יפה, ושאולי בדרך הארוכה שעברה היא הושפעה מהם ולמדה התנהגות לא טובה.