קרה לכם פעם שהגעתם למקום שאתם מכירים היטב, ופתאום קלטתם בזווית העין מישהו חדש לגמרי? זה בדיוק מה שקרה לבועז. בועז היה אדם עשיר ומכובד מאוד בבית לחם, עיר קטנה שבה כולם מכירים את כולם. כשהוא מגיע לשדה שלו, הוא רואה פתאום אישה צעירה וזרה אוספת שיבולים. בועז ניגש אל המשרת שלו, שהוא הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים, כלומר המנהל שתפקידו להשגיח על הפועלים בזמן הקציר, ושואל אותו: לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת.
אבל למה שמנהיג חשוב כמו בועז יתעניין פתאום בנערה ענייה שאוספת שאריות בשדה? הסיבה היא שההתנהגות שלה הייתה מיוחדת מאוד ומשכה את תשומת לבו. בזמן ששאר הנשים בשדה דיברו וצחקו עם הפועלים, הנערה הזו שמרה על מרחק והייתה שקטה. היא גם התנהגה בצניעות מיוחדת. כשנפלו לה שיבולים על הארץ, במקום סתם להתכופף, היא התיישבה בעדינות כדי לאסוף אותן, כדי שהבגדים שלה יישארו מסודרים והיא תישאר צנועה.
אם תשימו לב, בועז לא שואל "מי הנערה הזאת?", אלא לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת. בועז שאל את זה בכוונה. הוא רצה לברר לאיזו משפחה היא שייכת, והאם היא עדיין גרה בבית אביה או שכבר יש לה בעל. בגלל שהוא היה אדם מכובד וזהיר, הוא לא רצה לשאול עליה ישירות כדי שאנשים לא יחשבו שהוא מיד רוצה להתחתן איתה, ולכן הוא בירר את הפרטים דרך המנהל שלו בצורה חכמה ועקיפה.