רות, פרק ב׳, פסוק ד׳

תארו לעצמכם מנהיג מאוד עשיר וחשוב שנכנס למקום העבודה של הפועלים הפשוטים שלו, איך הייתם מצפים שהוא יתנהג? המילה וְהִנֵּה מגלה לנו שההגעה של בועז לשדה לא הייתה סתם ביקור רגיל, אלא הפתעה של ממש שהוכוונה משמיים. בועז הרגיש פתאום דחף פנימי לצאת אל השדה, והוא בָּא מִבֵּית לֶחֶם אל מחוץ לעיר כדי לראות איך מתקדם קציר התבואה. למרות שבועז היה מנהיג ציבור ושופט, הוא לא התנהג בהתנשאות, אלא הקפיד על דרך ארץ והקדים שלום לפועלים שלו. הוא פנה וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים כדי להראות להם יחס אישי ומכבד. בועז בירך אותם במילים ה' עִמָּכֶם, ואיחל להם שה' יעזור להם בעבודה. אבל הייתה בברכה הזו גם מטרה חשובה נוספת, באותם ימים היו אנשים שניסו להשכיח את ה' מהעם, ולכן בועז קבע כלל חדש להזכיר את שם ה' בברכות שלום רגילות, כדי שכולם יזכרו שה' תמיד משגיח עליהם. הפועלים מיד הפסיקו לרגע את עבודתם וַיֹּאמְרוּ לוֹ תשובה מנומסת, כי הם ידעו שהמעסיק שלהם שמח שהם עונים לו ולא יכעס על ההפסקה הקטנה. הם בירכו אותו בחזרה ואמרו יְבָרֶכְךָ ה'. מכיוון שהם ידעו שבועז הוא אדם בודד שאיבד את אשתו לאחרונה, הם התפללו מכל הלב שה' יברך אותו, ישמח אותו וייתן לו משפחה חדשה וטובה.