הופעתו הפתאומית של בועז, המרומזת במילה וְהִנֵּה, נבעה מדחף פנימי והכוונת ההשגחה לצאת אל השדות כאשר בָּא מִבֵּית לֶחֶם כדי לפקח על הקציר. מתוך ענווה, וכדי שלא לעורר חשד באשר להתעניינותו ברות, הוא מקדים שלום לפועליו וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים. בברכתו יְהֹוָה עִמָּכֶם הוא מאחל להם עזרה במלאכתם, ובמקביל מיישם תקנה חדשה להזכיר את שם ה' בחיי השגרה כדי להיאבק בכפירה ולהזכיר את נוכחותו התמידית. הפועלים השיבו מיד וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אך מכיוון שהיו שקועים בעבודה חומרית הם נזהרו והציבו את שם ה' רק בסוף המשפט. בתשובתם יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה הם ביקשו שה' בעצמו יברך את בועז בעושר, וינחם אותו לאחר התאלמנותו בזיווג הגון ובבנים.
רות, פרק ב׳, פסוק ד׳
וְהִנֵּה־בֹ֗עַז בָּ֚א מִבֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַיֹּ֥אמֶר לַקּוֹצְרִ֖ים יְהֹוָ֣ה עִמָּכֶ֑ם וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.