תשובתו של הנער הניצב על הקוצרים לבועז משרטטת קווים לדמותה של אישה יוצאת דופן. הנער מציג בפני אדונו תמונה של נערה צנועה, חרוצה ובעלת דרך ארץ, בניסיון להפיג כל חשד שעלול להתעורר כלפי הזרה שהופיעה בשדה.
לגבי בקשתה של רות, הדעות חלוקות למי היא הופנתה. יש המפרשים כי את המילה וַתֹּאמֶר אמרה רות בליבה [רש"י], אך הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שזוהי פנייה ישירה לנער. אף על פי שעל פי התורה לעניים יש זכות מוחלטת לקחת את הלקט, רות לא ראתה בכך מובן מאליו. היא השתמשה במילה נָּא, המעידה על לשון בקשה, וביקשה רשות ללקט מתוך נימוס ומוסר גבוה [אגרת שמואל].
באשר למה שאספה, יש המסבירים כי כוונתה בצירוף אֲלַקֳּטָה־נָּא הייתה לאסוף את הלקט הנופל מידי הקוצרים, ובמילים וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים התכוונה לאסוף גם את השכחה [רש"י]. מנגד, ישנה דעה כי רות הקפידה לקחת אך ורק לקט, וויתרה על חלקה בפאה ובשכחה. היא ארזה את הלקט שאספה לעומרים קטנים משלה, כדי שיהיה ברור שלא גנבה מהעומרים של הקוצרים [מלבי"ם]. פירוש נוסף מציע כי היא ביקשה ללקט בין האלומות [ביאור שטיינזלץ], ואף הציעה לעזור לקוצרים לאסוף את העומרים המפוזרים לערימה אחת, כדי לזכות בלקט בזכות עמלה ולא כמתנת חינם [אגרת שמואל].
רות הקפידה על צניעותה, ולכן ביקשה ללקט דווקא אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים, מאחוריהם ולא ביניהם או לפניהם, במקום הגלוי לעין כל [אגרת שמואל].
הנער מדגיש את מסירותה העצומה לעבודה במילים וַתָּב֣וֹא וַֽתַּעֲמ֗וֹד מֵאָ֤ז הַבֹּ֙קֶר֙ וְעַד־עַ֔תָּה. רות עמדה על רגליה וטרחה ללא הפסקה מאז שעות הבוקר [אגרת שמואל, רלב"ג]. זריזותה בולטת במיוחד לאור העובדה שרק אמש הגיעה מהדרך הארוכה ממואב, ובכל זאת לא נשארה בבית לנוח אפילו יום אחד [אגרת שמואל]. העבודה הרצופה נועדה לא רק כדי להשיג מזון, אלא גם כדי להישאר עסוקה כל הזמן, ובכך למנוע חשד שמא זכתה ליחס מועדף בגלל יופייה [אבן עזרא, אגרת שמואל].
המילים זֶ֛ה שִׁבְתָּ֥הּ הַבַּ֖יִת מְעָֽט מתייחסות למקום מנוחתה. הפרשנים מסכימים כי המילה הַבַּ֖יִת מתארת סוכה או מבנה ארעי בשדה שבו הפועלים נהגו לאכול ולנוח. משמעות המילה שִׁבְתָּהּ היא ישיבתה. בדיוק ברגע שבו הגיע בועז, רות נכנסה לסוכה כדי לנוח מעט. הנער, שחשש כי בועז יראה אותה יושבת ויחשוב שהיא עצלה, מיהר להבהיר כי ישיבה זו היא מְעָֽט זמן קצר ומועט בלבד, וכי זו הפעם הראשונה שעצרה לנוח מאז הבוקר [אבן עזרא, מלבי"ם, אגרת שמואל, ביאור שטיינזלץ].
גישה שונה לחלוטין מפרשת את סוף הפסוק כהסבר של הנער לכך שרות מלקטת כל כך מעט. הוא מסביר לבועז שאין לו מה לחשוש מהענייה החדשה בשדה, שכן היא לוקחת רק מעט תבואה אל הבית שבו ממתינה לה נעמי, שאין לה מקור מחיה אחר מלבדה [תורה תמימה].