למשמע דברי הייאוש של נעמי, הנשים המותשות מטורח הדרך וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד בהתפרצות מחודשת של צער. כאן מתפצלות דרכיהן, כאשר וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ נשיקת פרידה מקובלת ובוחרת לשוב לביתה ולעבודה זרה, משום שקשרה לנעמי נבע מתוך תועלת בלבד. לעומתה, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ ומסרבת להיפרד, מתוך חיבור כן לאמת, לאישיותה של נעמי ולדת ישראל. חסרון האות אל"ף במילה וַתִּשֶּׂנָה רומז כי רק רות בכתה באמת ומעומק הלב, דבקות שעתידה להכריע את הכף כאשר צאצאיה ינצחו בעתיד את צאצאי ערפה.
רות, פרק א׳, פסוק י״ד
וַתִּשֶּׂ֣נָה קוֹלָ֔ן וַתִּבְכֶּ֖ינָה ע֑וֹד וַתִּשַּׁ֤ק עׇרְפָּה֙ לַחֲמוֹתָ֔הּ וְר֖וּת דָּ֥בְקָה בָּֽהּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.