רות, פרק ד׳, פסוק י״ד

כאשר נולד התינוק התעורר בנעמי כאב אובדן בניה, ולכן מיהרו הנשים לנחמה והודו לה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית, כלומר לא הכרית, את שושלתה. התינוק הנולד הוא הגֹּאֵל שממשיך את דרכו של בנה המת, מונע מנעמי להישאר ערירית וגואל את נשמת הבן בעולם הבא. הנשים מודות על כך שהַיּוֹם יש לה בן בזכות הזדרזותו של בועז לקיים את המצווה בטרם מת בליל הכלולות, ומברכות שזרעו יאיר בנצחיות כמו השמש. תפילתן היא שוְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל, כך שזכר המשפחה ייטמע בעם והילד יגדל להיות צדיק שרבים יקראו לבניהם על שמו. ברכה כנה זו שימשה כמגן היסטורי שהבטיח כי מילד זה תצא שושלת מלכות בית דוד ומלך המשיח מבלי שתוכחד לעולם.