יצא לכם פעם לחשוב מי בוחר את השם של תינוק חדש שנולד? בדרך כלל אלו ההורים שלו. אבל בסיפור שלנו קרה משהו מיוחד. רות ונעמי כל כך אהבו וכיבדו אחת את השנייה, שרות רצתה שנעמי תבחר את השם, ונעמי רצתה שרות תבחר כי היא האמא. מתוך הכבוד הגדול הזה, התינוק נשאר בלי שם, עד שקרה דבר מעניין: וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם. השכנות הטובות היו אלו שעזרו לתת לו את השם.
השכנות אפילו הכריזו בשמחה יֻלַּד־בֵּן לְנׇעֳמִי. רגע, הרי רות היא זו שילדה את התינוק, אז למה הן אמרו שהוא נולד לנעמי? הסיבה היא שנעמי כל כך שמחה בתינוק, לקחה אותו לחיקה וטיפלה בו במסירות. מכאן אנחנו לומדים שמי שמגדל ודואג לילד באהבה בתוך הבית שלו, זה נחשב ממש כאילו הוא הילד שלו.
השם שהן בחרו לו היה עוֹבֵד. למה דווקא השם הזה? כי הן ידעו שהילד הזה יגדל להיות אדם טוב שיעבוד, יעזור ויטפל בנעמי כשתהיה מבוגרת. סיבה נוספת היא שהוא עתיד להיות עובד ה', בדיוק כמו ההורים שלו שהקימו את המשפחה הזו מתוך כוונה טובה וטהורה.
בסוף הסיפור אנחנו מגלים את הסוד הגדול של המגילה: הוּא אֲבִי־יִשַׁי אֲבִי דָוִד. כל הסיפור המרגש שקראנו נכתב כדי לגלות לנו מאיזו משפחה מיוחדת הגיע דוד המלך. עובד הקטן, שנולד מתוך כל כך הרבה חסד ואהבה, זכה להיות הסבא של דוד המלך.