שיר השירים, פרק א׳, פסוק ט׳

הדוד מביע את אהבתו אל רַעְיָתִי, חברתו ואהובתו, ומשווה אותה באמצעות מילת המשל דִּמִּיתִיךְ לסוסה מלכותית ועטורת תכשיטים הקשורה בְּרִכְבֵי פַרְעֹה, המייצגים את מלכי מצרים ושיא הפאר. הבחירה להמשיל את הנערה דווקא למילה לְסֻסָתִי, המתארת את נקבת הסוס, נובעת מכך שסוסות נוחות יותר לשליטה, אינן עוצרות את מרוצתן ולכן נבחרו להוביל את המרכבות. דימוי זה נועד לפאר את יופייה ושלמותה של הנערה, ויש המסבירים כי המילה דִּמִּיתִיךְ אף מצביעה על כך שהדוד עיטר אותה בתכשיטים נאים כסוסת מלך. מנגד, ייתכן שהמשל מבטא קנאה, מתוך תחושה שהמלך לקח את אהובתו וקשר אותה בעל כורחה בין שלל מרכבותיו הרבות.