ה׳ מכריז על עלייתו של מנהיג אכזר וגרוע, המתואר באופן מטאפורי כרועה צאן אשר לא רק שמזניח לחלוטין את עדרו, אלא אף מנצל ופוגע בו באופן פעיל. יש המייחסים נבואה זו ספציפית למלכותו הרשעה של בית הורדוס [מצודת דוד]. יצוין כי המילה בפסוק היא רֹעֶה במשמעות של מנהיג או פרנס, ויש לשלול גרסאות שגויות בהן נכתב המונח רעה במשמעות של רוע [מנחת שי].
הפרשנים מסכימים כי הפסוק מפרט את מחדליו של הרועה כלפי הסוגים השונים של הצאן הזקוקים לעזרתו. את הַנִּכְחָדוֹת, כלומר הכבשים האובדות והתועות בדרך, הרועה לֹא יִפְקֹד, הוא לא יספור, לא יזכור ולא ידאג להשיבן לעדר. במישור הלאומי מסמל הדבר את חוסר ההשגחה על אלו שאבדו בגלות [מלבי"ם]. את הַנַּעַר הרועה לֹא יְבַקֵּשׁ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לטלה הרך והצעיר שהולך לאט ונשאר מאחור, אך יש המפרשים שהכוונה לכבשים השוטות שאינן יודעות כיצד לחזור לדיר [רש"י].
כמו כן, את הַנִּשְׁבֶּרֶת, כבשה ששברה יד או רגל, הוא לֹא יְרַפֵּא. את הַנִּצָּבָה הוא לֹא יְכַלְכֵּל. מילה זו מתארת כבשה חולה או חלשה שיש לה רק מעט כוח לעמוד על רגליה במקומה, והיא אינה מסוגלת ללכת לרעות בעצמה. הרועה לא יספק לה את צרכיה, לא יאכיל אותה במקומה ולא יישא אותה בחיקו. פירוש נוסף מזהה את המילה עם מצב של בטן צבה ונפוחה [רש"י].
בחלקו השני של הפסוק, הרועה עובר מהזנחה לפגיעה אקטיבית. וּבְשַׂר הַבְּרִיאָה יֹאכַל, כלומר את הכבשה השמנה והבריאה הוא יהרוג וייקח לצרכיו האישיים. הפרשנים מסבירים כי מדובר במטאפורה לעשירים שבעם, שהמנהיג הרשע ישדוד ויגמור את כל ממונם [רש"י, מלבי"ם]. לבסוף, וּפַרְסֵיהֶן יְפָרֵק, הרועה יכה במקלו וישבור את פרסותיהן של הבהמות עד שלא יוכלו ללכת כלל. מעשה זה מסמל התעמרות אכזרית שמובילה להרס מוחלט ולשבירתם של תשושי הכוח [רד"ק, מצודת דוד, רש"י].