שבירתו של מטה הרועים השני מסמלת את אובדן סמכות ההנהגה, צעד שמוביל להתפטרותו המוחלטת של הרועה מתפקידו ולשבירת האחדות הלאומית [ביאור שטיינזלץ]. המילה הָאַחֲוָה נגזרת מן המילה "אח", בדומה למשקל המילה "שלווה" [אבן עזרא]. הפרשנים נחלקו באיזו תקופה היסטורית מדובר, כאשר הגישות השונות נעות בין ימי הבית הראשון לימי הבית השני.
גישה אחת קושרת את הפסוק לימי הבית הראשון וחורבנו. לפי תפיסה זו, הפעולה וָאֶגְדַּע אֶת מַקְלִי הַשֵּׁנִי מכוונת להגלייתו של המלך צדקיהו ולחורבן המקדש [רש"י, רד"ק]. המילה הַחֹבְלִים מתייחסת לרשעי אותו הדור, שכן צדקיהו נחשב צדיק אך דורו היה רשע [רש"י], או לצדקיהו עצמו שהיה גורם משחית שהוביל לחורבן [רד"ק]. באשר לתוצאה, לְהָפֵר אֶת הָאַחֲוָה בֵּין יְהוּדָה וּבֵין יִשְׂרָאֵל, יש המפרשים כי בני יהודה ובנימין נדבקו בתועבותיהם של מלכי ישראל ובכך התאחדו עמם בחטא [רש"י]. מנגד, מוצג פירוש מפתיע לפיו ה"אחווה" שהופרה הייתה דווקא השותפות השלילית בעבודה זרה; עם היציאה לגלות, פסקו שתי הממלכות מעבודת האלילים, ובכך בוטלה האחדות החוטאת שביניהן [רד"ק].
גישה שנייה ממקמת את נבואת הפסוק בתחילת ימי הבית השני. המטה שנגדע הוא המנהיג נחמיה, ובהיעדר פחה שינהיג את העם, ישראל הושחתו ושבו להילחם זה בזה, מה שהפר את האחווה הפנימית ביניהם [אבן עזרא].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מקשרת את הפסוק לשלהי ימי הבית השני ולנפילת מלכות החשמונאים. גדיעת המטה מסמלת את סילוק ההנהגה הדתית והמדינית של הכהנים בני חשמונאי [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל, מלבי"ם]. הפרת האחווה מתפרשת בגישה זו במספר אופנים. מבחינה שלטונית, אובדן המלוכה החשמונאית הוביל לעלייתו של הורדוס, מלך נוכרי, ובכך בוטלה ה"אחווה" הייחודית של עם ישראל שבו רק אחים מזרע ישראל ראויים למלוך [מצודת דוד]. מבחינה פוליטית, האחווה שהופרה רומזת לשנאת האחים והמלחמה הפנימית בין הורקנוס לאריסטובולוס, בניו של ינאי המלך. סכסוך זה, שהביא על ישראל את השעבוד לרומאים, מושווה לקטטה ההיסטורית וההרסנית שבין ממלכות יהודה וישראל [אברבנאל, רד"ק]. מבחינה חברתית ודתית, גדיעת המטה מבטאת את התרבות כת הצדוקים והמלחמות הפנימיות מול הפרושים. בעקבות כך בוטל השלום הפנימי, והופרה האחווה בין "יהודה", המהווה כינוי לתלמידי החכמים עובדי ה', לבין "ישראל", המהווה כינוי להמון העם [מלבי"ם].