זכריה, פרק י״א, פסוק ז׳

הנביא, או ה' עצמו, מעיד וָאֶרְעֶה אֶת צֹאן הַהֲרֵגָה, כלומר מנהיג את העם המיועד לטבח, ולָכֵן באמת פועל למען עֲנִיֵּי הַצֹּאן, המתארים את מצבה השפל של האומה או את הצדיקים שבזכותם היא ניצלת. לשם ניהול העם הוא מצהיר וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת, המסמלים גישות שלטון מנוגדות המשתנות בהתאם למצבו המוסרי של העם לאורך ההיסטוריה. למטה האחד קרא נֹעַם, המייצג הנהגה רכה, מתוקה ונעימה, ואילו לשני קרא חֹבְלִים, המבטא הנהגה של השחתה, כאב והכאה קשה. חתימת הפסוק, וָאֶרְעֶה אֶת הַצֹּאן, מלמדת כי על אף חילופי ההנהגה בין רכות לאכזריות, השגחתו של ה' על עמו נמשכת תמיד והוא מנהיג אותם בכל מצב.