ה' מבטא נקודת שבר ביחסיו עם העם ומכריז וָאֹמַר לֹא אֶרְעֶה אֶתְכֶם, ובכך מסיר את השגחתו ומפקיר אותם לגורלם עקב חטאי המנהיגים ואובדן הצדיקים. מתוך אדישות למצבם הוא קובע כי הַמֵּתָה תָמוּת וְהַנִּכְחֶדֶת תִּכָּחֵד, כלומר מי שתמות במגפה תמות, ומי שתתרחק מן העדר ותאבד בחרב או בגלות תאבד. הצאן שיישאר במקומו לא יינצל, אלא וְהַנִּשְׁאָרוֹת תֹּאכַלְנָה אִשָּׁה אֶת־בְּשַׂר רְעוּתָהּ, כך שכל אחת תפגע בחברתה. פגיעה הדדית זו תבוא לידי ביטוי ברעב כבד שיכה בעם, או במאבקים חברתיים שבהם הרשעים יכלו את יראי ה'.
זכריה, פרק י״א, פסוק ט׳
וָאֹמַ֕ר לֹ֥א אֶרְעֶ֖ה אֶתְכֶ֑ם הַמֵּתָ֣ה תָמ֗וּת וְהַנִּכְחֶ֙דֶת֙ תִּכָּחֵ֔ד וְהַ֨נִּשְׁאָר֔וֹת תֹּאכַ֕לְנָה אִשָּׁ֖ה אֶת־בְּשַׂ֥ר רְעוּתָֽהּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.