זכריה, פרק ב׳, פסוק ד׳

נסו להיזכר ברגע שבו הרגשתם קטנים וחלשים מול משהו גדול ומאיים. בחזון המיוחד של זכריה הנביא, הוא רואה מראה מסקרן ושואל את המלאך שמדבר איתו וָאֹמַר מָה אֵלֶּה בָאִים לַעֲשׂוֹת. ה' אומר למלאך להסביר לנביא שאֵלֶּה הַקְּרָנוֹת שהוא רואה מסמלות עמים חזקים אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה, כלומר עמים שפיזרו והפחידו את עם ישראל. המצב היה כל כך קשה, עד שהכתוב מתאר זאת במילים כְּפִי אִישׁ לֹא נָשָׂא רֹאשׁוֹ. הפחד היה כה גדול, שאף אדם לא העז להזדקף או להרים את הראש, ממש כמו כבשים חלשות שמפחדות מחיות טרף. אבל אז התמונה משתנה לטובה. המלאך מסביר שוַיָּבֹאוּ אֵלֶּה, כלומר האומנים והבנאים שהופיעו בחזון, מגיעים כדי לעזור. התפקיד שלהם הוא לְהַחֲרִיד אֹתָם, לזעזע ולעצור את הקרנות המפחידות, ולבסוף לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם, שזה אומר להשליך ולסלק אותן לגמרי ממקומן. כל זה קורה בגלל שאותם עמים היו הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ, כלומר הם התנהגו בגאווה רבה והציקו לארץ. המטרה של המראה המרתק הזה היא לתת לעם ישראל הבטחה טובה ומרגיעה: ה' ידאג לסלק את כל מי שמפריע, כדי שעם ישראל יוכל לחזור בשקט ובשלווה ולבנות את בית המקדש בלי שום פחד.