זכריה, פרק ט׳, פסוק ט״ו

ביום המלחמה יְהֹוָה צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם ויפרוס את חסותו על הלוחמים המעטים. ישראל וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ את אויביהם בלחימה פעילה ולקיחת שלל או בניצחון נסי, וישפילו אותם כאַבְנֵי קֶלַע פשוטות ונחותות המושלכות לקרקע. בשעת הניצחון הם וְשָׁתוּ הָמוּ כְּמוֹ יָיִן, כלומר ישמיעו קולות המולה ושמחה כשיכורים או ישאגו לאחר שפיכת דם צריהם. מפלת האויב מתוארת כקרבן הרצוי לפני ה', והמנצחים וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ, כך שיתמלאו בדם החללים או בשפע רב כשם שספלי המקדש וקרנות המזבח מלאים.