חשבתם פעם איך זה מרגיש לגור בעיר שהיא אי בלב הים, מוקפת בחומות אדירות ומלאה באוצרות נוצצים? העיר צור הייתה בדיוק כזו. בזכות המיקום המיוחד והעושר העצום שלה, האנשים שגרו בה הרגישו גאווה גדולה והיו בטוחים ששום אויב לא יוכל עליהם לעולם.
הנביא מספר לנו וַתִּבֶן שצור בנתה, צֹר מָצוֹר לָהּ כלומר היא הקיפה את עצמה במבצר חזק ובחומות גבוהות, והתגאתה שאיש לא יוכל לפגוע בה. בנוסף לביצורים, וַתִּצְבַּר היא אספה ואגרה, כֶּסֶף כֶּעָפָר כל כך הרבה כסף עד שהוא היה נפוץ כמו עפר על האדמה. היה לה גם וְחָרוּץ שזהו סוג מיוחד ומשובח של זהב, והוא היה מצוי אצלה בשפע כל כך גדול עד שהתייחסו אליו כְּטִיט חוּצוֹת כמו אל בוץ פשוט שזרוק ברחובות.
אנשי צור חשבו שהחומות והכסף ישמרו עליהם מכל סכנה. אבל למרות כל ההכנות והאוצרות, כשהגיע הזמן, כל זה לא עזר להם. החומות החזקות לא החזיקו מעמד, והעיר נכבשה. ה' קבע שכל הכוח והעושר הזה לא יצילו אותם, ובמקום זאת, הארץ שלהם תעבור להיות נחלה של עם ישראל.