זכריה, פרק ט׳, פסוק ז׳

אויבי ישראל יעברו תהליך של היטהרות שבו וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו, כך שתופסק שפיכות הדמים האכזרית שלהם והם יעזבו את אליליהם ואת המאכלים הטמאים שאכלו. בעקבות שינוי זה, וְנִשְׁאַר גַּם־הוּא לֵאלֹהֵינוּ, כאשר עריהם יוקדשו לה' ואלו שייוותרו מהם יצטרפו לעם ישראל ויקבלו את האמונה. מעמדם החדש יהיה כְּאַלֻּף בִּיהוּדָה, כלומר הם ישתלבו כשרים ומנהיגים תחת שלטון יהודה או שילמדו תורה כמותם, ויש הסבורים כי אדרבה, הם יהיו משועבדים ליהודה כשור נושא עול. לבסוף, וְעֶקְרוֹן כִּיבוּסִֽי, משמע שהעיר הפלשתית תהפוך לקדושה וטהורה כירושלים שנקראה יבוס, או לחלופין שתושביה ישועבדו ויעלו מס לישראל בדיוק כפי שעשו היבוסים בימי דוד המלך.