דניאל, פרק ז׳, פסוק א׳

בִּשְׁנַת חֲדָה לְבֵלְאשַׁצַּר מלך בבל, שהיה נכדו של נבוכדנצר, הראה ה' לדניאל כיצד תסתיים בקרוב מלכות בבל ותוחלף במלכויות אחרות, כפי שניבא ירמיהו. בלילה, בעודו ישן עַל־מִשְׁכְּבֵהּ, דָּנִיֵּאל חֵלֶם חֲזָה, כלומר חווה חלום נבואי שעיקרו מחזה רוחני שהגיע ממלאכים אל וְחֶזְוֵי רֵאשֵׁהּ (מראות ראשו), ולא נבע מגורמים גופניים טבעיים. מיד כשהקיץ משנתו, בֵּאדַיִן חֶלְמָא כְתַב, אז כתב את החלום כדי שלא יישכח ולמען הדורות הבאים, שיוכלו לראות את התגשמות תחילתו ומתוך כך להאמין בסופו. באשר לציון רֵאשׁ מִלִּין אֲמַר, ייתכן שדניאל גילה לאחרים רק את ראשי הפרקים של החזון, או שאמר את הדברים בפיו טרם כתיבתם בקדושה. לחלופין, מילים אלו משמשות כפתיח המציין את ראשית דבריו, או שראשי הדברים כבר נאמרו על ידו בעבר בעת פתרון חלום נבוכדנצר וכעת זכו לפירוט נרחב.