דניאל, פרק ז׳, פסוק כ׳

דניאל מבקש להבין את פשרו האמיתי של חזון החיה הנוראה, ומתמקד בבירור משמעותן של וְעַל־קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִּי בְרֵאשַׁהּ, עשר הקרניים שעל ראשה. במיוחד הוא תוהה על וְאׇחֳרִי דִּי סִלְקַת, הקרן האחרת והקטנה שעלתה ביניהן, אשר בעקבות עלייתה וּנְפַלָה מִן־קֳדָמַהּ תְּלָת, כלומר שלוש מן הקרניים הראשונות נפלו מפניה. מוקד פליאתו הוא על אותה קרן ייחודית, וְקַרְנָא דִכֵּן וְעַיְנִין לַהּ וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן, שיש לה עיניים ופה המדבר גדולות ונפלאות. לבסוף הוא מציין כי וְחֶזְוַהּ רַב מִן־חַבְרָתַהּ, תיאור שניתן להבינו כמראה של הקרן עצמה המעורר תמהון וגדול משאר הקרניים, או כמראה החיה כולה שגדול משל חברותיה.