חזון החיות מקבל תפנית דרמטית כאשר תשומת הלב עוברת אל צמיחתו של כוח חדש וייחודי, אשר משנה את מאזן הכוחות ופועל בדרכים שונות מהמוכר. הנביא מתאר כיצד הוא מִשְׂתַּכַּל בקרניים, כלומר מתבונן בהן בעיון רב ובהעמקה שכלית [אבן עזרא, מלבי"ם], וַאֲלוּ, שמשמעותו והנה [רש"י], עולה מביניהן קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה (קרן אחרת קטנה). עם עלייתה, שלוש מן הקרניים הראשונות נעקרות מפניה. המילה אֶתְעֲקַרָה נכתבה בלשון יחיד, דבר המרמז כי הקרניים לא נפלו בבת אחת, אלא בתהליך הדרגתי של עקירה זו אחר זו [מלבי"ם].
הפרשנים מציעים שני כיוונים מרכזיים לזיהוי אותה קרן, המייצגת כוח שהחל את דרכו כמועט וזעיר אך התעצם מאוד. גישה אחת קושרת את הקרן למלכות רומי: יש הרואים בה סמל לטיטוס, אשר פעל בעזות פנים, חירף את ה׳ ונכנס להיכל [רש"י]. מנגד, יש המזהים את הקרן עם מוסד האפיפיורות, שהחל בקטן, התעצם תחת שלטון הקיסרים, והשליט את מרותו. לפי פירוש זה, שלוש הקרניים שנעקרו מסמלות אומות או מלכים אדירים שפרקו מעליהם את העול הדתי והתנתקו ממנו במהלך ההיסטוריה [מלבי"ם]. הגישה השנייה מזהה את הקרן הקטנה עם עליית מלכות ישמעאל. גם כוח זה החל כקטן, התפשט במהירות, עקר מלכויות קודמות ששלטו לפניו, ועתיד להצמיח מלך חכם שילחם וישחית שלוש מלכויות סמוך לזמן הגאולה [מצודת דוד, מלבי"ם].
ייחודה הבולט של קרן זו הוא בכך שיש לה עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא (עיניים כעיני אדם) וכן פֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן, שהוא פה המדבר דברי גאווה, עזות וגדולות [רש"י, שטיינזלץ]. בניגוד לקרניים רגילות שכוחן פיזי ומתבטא בניגוח, מלחמה וחרב, כוחה של קרן זו טמון בשכל, בחכמה ובדיבור. העיניים מסמלות את ההשכלה, העיון וההתעמקות בכתבים, ואילו הפה מסמל את כוח הנאום, הוויכוח והשכנוע. כוח זה מכניע מלכים אדירים לא בכוח הזרוע, אלא באמצעות אידאולוגיה, דת וגזירות היוצאות מפיו [מלבי"ם, מצודת דוד].