בזמן הדין הגדול יוכרע גורלה של המלכות הרשעה, וממשלתה תגיע לקיצה המוחלט.
הפרשנים מסכימים כי המילים וְדִינָא יִתִּב מתארות את התכנסותה של עדת המשפט העליונה. הדין מתיישב ונקבע לפני ה' [רש"י], אשר יושב על כסא המשפט [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא]. שלב זה מהווה ביאור והשלמה למראות הקודמים בפרק, שבהם תואר כיסא המשפט שעליו יושב ה' [מלבי"ם]. מבחינה דקדוקית, המילה יִתִּב מנוקדת בחיריק תחת האות יו"ד ובדגש באות תי"ו, והיא נכתבת בכתיב חסר, ללא יו"ד נוספת לאחר התי"ו [מנחת שי].
בעקבות המשפט, וְשָׁלְטָנֵהּ יְהַעְדּוֹן, כלומר שלטונו של אותו מלך וממשלתה של אותה קרן יוסרו מן השמיים [רש"י, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ]. הסרת השלטון מהווה את התגשמות החזון שהוזכר קודם לכן על הריגת החיה [מלבי"ם]. מטרת הסרת השלטון היא לְהַשְׁמָדָה וּלְהוֹבָדָה עַד־סוֹפָא, כך שאותה מלכות תושמד ותאבד לחלוטין, עד תכליתה וסופה המוחלט [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא].