חזון דרמטי של משפט אלוהי נפרש כאן, ומתאר את המעבר משלטון המלכויות הארציות אל בית הדין השמימי העליון. ה' נגלה בנצחיותו ובטהרתו המוחלטת, מנהיג את העולם מתוך כיסא של אש, מוכן לעשות משפט באומות תוך גילוי רחמים כלפי עמו.
המילים כָרְסָוָן רְמִיו מתארות כיסאות שהושלכו או הונחו. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהכיסאות הותקנו והוצבו לקראת ישיבה למשפט. יש המפרשים כי הוצבו שני כיסאות, אחד לדין ואחד לצדקה ורחמים עבור עם ישראל [רש"י]. מנגד, ישנה גישה הרואה במילה "רמיו" לשון השלכה והפיכה, כלומר ה' עתיד להפוך ולהפיל את כיסאותיהן של אומות העולם או לבטל את כוחם של השרים השמימיים שלהן [מלבי"ם], כך שרק כיסאו של ה' יישאר עומד לבדו [יוסף אבן יחיא].
על הכיסא יושב עַתִּיק יוֹמִין, כינוי לה' המבטא את היותו קדמון וישיש [מצודת ציון, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. תואר זה מדגיש כי ה' מנותק ומופקע ממגבלות הזמן [מלבי"ם]. ישיבתו היא ישיבה של שופט, הבא לדון את המלכויות שהכעיסו אותו והציקו לעם ישראל [רש"י, מלבי"ם].
הכתוב מתאר את מראהו החזותי: לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר (לבושו לבן כשלג) וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא (ושער ראשו כצמר נקי ולבן). הצבע הלבן נושא משמעות סמלית עמוקה. מחד, הוא מסמל טהרה וניקוי חטאים; ה' מלבין את עוונותיהם של ישראל, ומנגד "מנקה" את עצמו מכל חוב כלפי אומות העולם בכך שהוא משלם להם את שכרם בעולם הזה בטרם יענישם [רש"י]. מאידך, הלבוש מסמל את המידות שבהן ה' פועל, והשערות מסמלות את מחשבותיו הנסתרות היוצאות אל הפועל. הצבע הלבן מעיד כי ה' בעצמו מלא בחסד, ברחמים ובצדקה מוחלטים, בניגוד לצבע האדום המסמל דין קשה [מלבי"ם].
אף על פי שה' עצמו אפוף ברחמים לבנים, סביבתו בוערת: כָּרְסְיֵהּ שְׁבִבִין דִּי־נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק. כיסאו עשוי מניצוצות של אש, וגלגלי הכיסא הם אש בוערת [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. תיאור זה בא ללמד כי הדין הקשה והאש המכלה אינם יוצאים ממהותו של ה' עצמו, אלא בוקעים מן הכיסא ולמטה. ניצוצות אש הדין יורדים מן הכיסא אל הגלגלים, המייצגים את מערכות ההשגחה האלוהית, ומשם הם יוצאים באף ובחמה כדי לכלות את הרשעים [מלבי"ם].