חזון דניאל מגיע לשיאו עם הופעתה של ישות רביעית ומאיימת, המייצגת תקופת גלות ארוכה וחשוכה. חיה זו שונה בתכלית מהחיות שקדמו לה, הן בטבעה, הן בכוחה והן בהשפעתה ההיסטורית. הפרשנים מסכימים כי חיה זו מסמלת את מלכות רומי, אשר שלטונה עתיד להטביע את חותמו על העולם כולו.
הפסוק מדגיש כי המראה התרחש בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא (בחזיונות הלילה). ציון מחודש של הלילה נועד להדגיש את ייחודה של חיה זו. [רש"י] מסביר כי מראה זה התרחש בלילה נפרד מהלילה שבו נראו שלוש החיות הראשונות, משום שחיה זו שקולה בחומרתה כנגד שלושתן יחד. [יוסף אבן יחיא] מוסיף כי האזכור החוזר בא להדגיש שזוהי החיה העיקרית והגדולה מכולן, בעוד ש[מלבי"ם] רואה בלילה סמל לגלות חשוכה וארוכה במיוחד.
החיה מתוארת כדְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה (מפחידה, אימתנית וחזקה מאוד). [מלבי"ם] מפרק תיאור זה לשלושת עמודי התווך של הצלחת האימפריה הרומית: אכזריות רבה שנועדה להטיל פחד על העמים (דְּחִילָה), חוכמה וסדר מופתי בהנהגת המדינה (וְאֵימְתָנִי), וגבורה צבאית מוחצת לניצחון על אויבים (וְתַקִּיפָא). המילה יַתִּירָה (יתרה, באופן יוצא דופן) מלמדת שאף כי תכונות אלו היו קיימות גם באימפריות הקודמות, ברומי הן הופיעו בעוצמה חסרת תקדים.
פעולתה ההרסנית של החיה מתוארת באמצעות וְשִׁנַּיִן דִּי־פַרְזֶל לַהּ רַבְרְבָן (שיני ברזל גדולות לה), שבעזרתן היא אָכְלָה וּמַדְּקָה (אוכלת ושוחקת הדק). [מלבי"ם] מפרש זאת כמשל למדיניות הכיבוש הרומית: כשם שהשיניים טוחנות את המזון כדי להפוך אותו לחלק מגוף האדם, כך רומי בלעה אומות גדולות וחזקות והפכה אותן לחלק בלתי נפרד מגוף האימפריה.
לעומת זאת, את מה שנותר, וּשְׁאָרָא, החיה בְּרַגְלַהּ רָפְסָה (רומסת ודורסת ברגליה). [מצודת ציון] ו[שטיינזלץ] מבארים שהכוונה לרמיסה ולכלוך. [מלבי"ם] משלים את התמונה ומסביר שהשארית מתייחסת לאותן מדינות מרוחקות שרומי לא שילבה בתוך האימפריה שלה, אלא הסתפקה בשליחת שרי צבאותיה כדי לרמוס ולהשחית אותן.
ייחודה של החיה מודגש במילים וְהִיא מְשַׁנְּיָה מִן־כָּל־חֵיוָתָא (והיא משונה מכל החיות). [מצודת דוד] מעיר כי בניגוד לחיות הקודמות, דניאל כלל אינו מנסה לדמות חיה זו לבעל חיים מוכר, משום שלא היה לה כל דמיון לשום יצור בעולם. [מלבי"ם] מרחיב ומסביר שהשוני התבטא בכל היבט: בסגנון ההנהגה, באריכות הימים חסרת התקדים של האימפריה, ואף בכך שבהמשך שינו העמים שתחת שלטונה את אמונתם לאמונות חדשות, השונות לחלוטין מעבודת האלילים של המלכויות הקודמות.
לבסוף, מתואר כי וְקַרְנַיִן עֲשַׂר לַהּ (ועשר קרניים לה). [רש"י] מזהה קרניים אלו כעשרה מלכים רומאים שעתידים למלוך לפני עלייתו של אספסיאנוס מחריב הבית. מנגד, [מלבי"ם] קושר את עשר הקרניים לעשר אצבעות הרגליים בצלם שראה נבוכדנצר בחלומו, ומסביר כי באחרית הימים תתפצל מלכות רומי לעשר ממלכות גדולות שישלטו בעולם. הקרניים נראות בראש החיה משום ששורשן של אותן מלכויות עתידיות היה טמון באימפריה הרומית כבר מראשיתה.