גורלן של אומות העולם והמעצמות אינו מסתכם תמיד בהשמדה מוחלטת, אלא לעיתים באובדן השלטון בלבד תוך המשך קיומן הפיזי עד למועד שנקבע מראש.
הביטוי וּשְׁאָר חֵיוָתָא מתייחס ליתר המלכויות שנידונו בחזון, וליתר דיוק לשלוש המלכויות הראשונות [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא]. על חיות אלו נאמר כי הֶעְדִּיו שָׁלְטָנְהוֹן, כלומר, ממשלתן ושלטונן הוסרו מהן משמיים [רש"י]. בעוד שרוב המפרשים מבינים זאת כאיבוד הכוח המדיני גרידא, מציע המלבי"ם גישה ייחודית לפיה המילה שלטנות מציינת שלטון אכזרי בכוח הזרוע, בדומה לשלטון הרומאים בעת החורבן. לפיכך, הסרת השלטון משמעותה הפסקת הרודנות והאכזריות.
למרות אובדן השלטון, וְאַרְכָה בְחַיִּין יְהִיבַת לְהוֹן. המילה אַרְכָה משמעותה המתנה ואריכות זמן [רש"י, מצודת ציון]. כלומר, בניגוד למלכויות שמושמדות כליל, אומות אלו מקבלות שהות להישאר בחיים. לפי קו המחשבה של המלבי"ם, הישארותן בחיים תתבטא בכך שהן ימשיכו להנהיג, אך הפעם בנחת ובדרכי שלום ולא בדרך של רצח.
עם זאת, קיום זה אינו מובטח לנצח [ביאור שטיינזלץ], אלא רק עַד־זְמַן וְעִדָּן. צמד המילים זְמַן וְעִדָּן הן מילים נרדפות המציינות עת קבועה ומוגבלת מראש [מצודת ציון, יוסף אבן יחיא]. באשר לטיבו של אותו מועד עתידי, הפרשנים מסבירים כי המלכויות ימשיכו להתקיים עד לאחרית הימים, למועד המיועד של מלחמות גוג ומגוג, שאז יבוא קיצן והן יפלו חלל [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם].