מתוך החשכה של תקופת הגלות עולה מראה נבואי חדש ודרמטי, המציג תמונה הפוכה לחלוטין מחזון החיות הטורפות שקדם לו. במקום כוחות הרס העולים מתוך תהומות הים הסוער, מופיעה דמות עליונה היורדת ממרום ומסמלת את הגאולה השלמה ואת מלכות הנצח.
חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא פירושו ראייה של מראות נבואיים תוך כדי שנת הלילה. התרחשות החזון בלילה מסמלת את חושך הגלות שעדיין קיים, רגע לפני שיעלה השחר ויבקיע מבעד לענני האופל [מלבי"ם]. ייחודו של חזון זה והפרדתו ממראה החיות הקודמות נועדו להדגיש את חשיבותה וקיומה הנצחי של המלכות החמישית והאחרונה [יוסף אבן יחיא].
וַאֲרוּ עִם־עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא, כלומר עם ענני השמים הגיע דמות של בן אדם. הפרשנים מסכימים כי דמות אנושית זו רומזת למלך המשיח. מראה זה עומד בניגוד מוחלט לחזון הקודם; בעוד שהמלכויות הקודמות נמשלו לחיות טורפות ועלו מתוך תהום הים באמצעות מלחמות וסערות כדי לטרוף בני אדם, מלכות ה' יורדת מלמעלה, מן השמים. היא מיוצגת על ידי דמות אדם, דבר המעיד על מלכות שתגיע מתוך השכלה בתורת ה' וקיום מצוותיו, תכונות המאפיינות אדם משכיל [מלבי"ם].
הופעתו של המשיח עם עננֵי שְׁמַיָּא מסמלת התעלות רוחנית. כשם שהעננים נוצרים מאדים דקים וקלים העולים מן המים כלפי מעלה כדי להוריד גשמי ברכה, כך ביאתו של המשיח תתרחש בזכות טל רוחני של תורה ומעשים טובים המרוממים אותו מעל החומר והגשמיות, שאותם הוא מכניע לחלוטין [מלבי"ם].
וְעַד־עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה, המילה מְטָה משמעותה הגיע. עַתִּיק יוֹמַיָּא הוא כינוי לה', הזקן והקדמון בימים, היושב במשפט ודן את אומות העולם [רש"י, מצודת דוד]. המשיח מתרומם במעשיו הטובים עד שהוא זוכה להתקרב אל ה' ולהתהלך עמו [מלבי"ם].
וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי, כלומר הקריבו את אותו אדם לפני ה'. לאחר שהמשיח מכין את עצמו ומתעלה בכוחות עצמו באמצעות מעשיו, הוא זוכה לסיוע עליון מהשמים, וסיוע זה הוא שמקרב אותו באופן סופי לפני ה' [מלבי"ם].