חזון הלילה ממשיך וחושף את חילופי האימפריות בעולם העתיק, כאשר לאחר מלכות בבל מופיעה חֵיוָה אׇחֳרִי תִנְיָנָה העולה מן הים, המייצגת את אימפריית מדי ופרס.
החיה מתוארת כמי שדָּמְיָה לְדֹב. הפרשנים מסבירים כי בחירת הדוב מסמלת שהאימפריה הפרסית אינה בעלת גבורה ושליטה מוחלטת כמו האריה, שייצג את נבוכדנצר ומלכות בבל [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא]. עם זאת, בדומה לדוב, אנשי פרס מתוארים כמי שאוכלים, שותים ומסורבלים בבשר [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. מעניין לציין כי המילה לְדֹב נכתבת חסר ללא האות וי"ו, ויש שדורשים זאת כקשר למילה הארמית שמשמעותה זאב, שכן גם מדי נמשלה לזאב [רש"י, מנחת שי].
לגבי תיאור החיה אשר וְלִשְׂטַר־חַד הֳקִמַת, כלומר ולצד אחד הועמדה [מצודת ציון, אבן עזרא], עולות מספר גישות מרכזיות. גישה אחת רואה בכך רמז מבחינה היסטורית ושלטונית: לאחר מפלת בבל, פרס המתינה בצד ולא שלטה מיד בכיפה, אלא נתנה למדי למלוך במשך שנה אחת [רש"י, מצודת דוד]. בדומה לכך, המלכות החלה כשותפות של מדי ופרס, אך לבסוף נעמדה על צד אחד בלבד כאשר כורש הפרסי ירש את הכל והשלטון נותר בלעדית בידי פרס [מלבי"ם]. גישה אחרת מפרשת זאת מבחינה צבאית: הדוב הופנה רק לצד אחד נגד בבל, שכן ברגע שניצח אותה, ממילא כבש את כל העולם שהיה תחת שליטתה [יוסף אבן יחיא].
בפי החיה ישנן וּתְלָת עִלְעִין, שהן שלוש צלעות או עצמות היוצאות מן השדרה [ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שצלעות אלו מסמלות שלושה מלכים פרסיים בולטים שעתידים לעמוד: כורש, אחשורוש ודריוש שבנה את בית המקדש. פירושים נוספים רואים בצלעות רמז לשלוש אימפריות שהדוב תפס, והן בבל, אשור ומדי ופרס [מלבי"ם], או לשלוש מדינות מורדות שהאימפריה הייתה בולעת ופולטת חליפות, ולכן הן מתוארות כנמצאות בְּפֻמַּהּ בֵּין שִׁנַּהּ [רש"י].
הציווי שניתן לחיה קוּמִי אֲכֻלִי בְּשַׂר שַׂגִּיא, כלומר בשר רב, מתפרש בשני אופנים עיקריים. יש המסבירים זאת כרמז לעושר העצום שייפול בחלקה של המלכות [מצודת דוד]. לעומת זאת, אחרים רואים בכך תיאור של אכזריות ומלחמה, שבה המלכים יאכלו מבשר אויביהם [יוסף אבן יחיא]. אף על פי שאין זה מטבעו של הדוב לטרוף ולהשחית בשר באותה מידה כמו האריה, פעולה זו נעשתה על פי גזירת ה' ובציווי הנביאים, כדי להעניש ולהשחית את יושבי בבל [מלבי"ם].