תכלית חזון המלכויות היא העברת השלטון בעולם לידיים טהורות ונצחיות. לאחר שלטונן של אימפריות הארץ, תקום מלכות חדשה שתשאב את כוחה ישירות מהשמים ותיכון לעד.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהביטוי קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין (קדושי עליונים) אשר וִיקַבְּלוּן (יקבלו) את המלכות, מתייחס לעם ישראל. הם אלו שעליונים במעלתם הרוחנית, והם שייקחו את המלוכה מידי המלכות הרביעית ששלטה לפניהם [רש"י, מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים כי הכוונה היא למלאכים, או לצדיקים שהתקדשו בעולם העליון והתקרבו אל ה' [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. קבלת השלטון לידיהם אינה התרחשות ארצית רגילה, אלא מלכות הניתנת מאת ה' מן השמים. מלוכה זו מהווה מעין "מלכות חמישית", והיא התכלית הסופית של החזון כולו [יוסף אבן יחיא, מלבי"ם].
הפסוק ממשיך וקובע כי אותם קדושים וְיַחְסְנוּן (יירשו וינחלו) את המלכות לנצח. הכפילות בביטוי הזמן עַד־עָלְמָא וְעַד עָלַם עָלְמַיָּא (עד עולם ועד עולמי עולמים) נועדה להעביר מסר כפול. ראשית, מאחר שהמילה "עולם" במקרא יכולה לעיתים לציין רק פרק זמן ארוך אך מוגבל, התוספת של "עולמי עולמים" באה להבהיר כי כאן מדובר בנצח מוחלט וממש [מצודת דוד]. שנית, הכפילות מצביעה על שתי תקופות היסטוריות שונות: המלכות תתקיים ברצף עד סוף ימיו של העולם הזה, הכלה והנפסד, ותמשיך להתקיים גם בעולם הבא, שהוא העולם הנצחי [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא]. הבטחה זו חותמת את החזון בידיעה שמלכות ה' לא תסור מן העולם לעולם [ביאור שטיינזלץ].