דניאל ממשיך לפרט את חזון החיה הנוראה שראה, במטרה לבקש ולדעת את פשרו האמיתי. הוא מבקש להבין את משמעותן של וְעַל־קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִּי בְרֵאשַׁהּ – עשר הקרניים שבראש החיה, וכן את פשרה של וְאׇחֳרִי דִּי סִלְקַת – הקרן האחרת והקטנה שעלתה ביניהן. בעקבות עלייתה של קרן זו, וּנְפַלָה מִן־קֳדָמַהּ תְּלָת, כלומר שלוש מן הקרניים הראשונות נפלו מפניה. על פי הערות המסורה, המילה נכתבת "ונפלו" אך נקראת "ונפלה", והמילה נכתבת "קדמיה" אך נקראת "קדמה" [מנחת שי].
הפרשנים מסכימים כי מוקד תמיהתו של דניאל הוא על אותה קרן ייחודית, וְקַרְנָא דִכֵּן וְעַיְנִין לַהּ וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן. הוא שואל על פתרונה של קרן תמוהה זו, אשר כפי שכבר תואר קודם לכן בחזון, יש לה עיניים ופה המדבר גדולות ונפלאות. לגבי סוף הפסוק, וְחֶזְוַהּ רַב מִן־חַבְרָתַהּ, קיימת הבחנה בקרב המפרשים: יש המפרשים כי מראה של הקרן עצמה מעורר תמהון וגדול יותר משאר הקרניים [מצודת דוד], בעוד אחרים מבארים כי מראה של החיה כולה הוא שגדול משל חברותיה [ביאור שטיינזלץ].