הנביא פותח בתיאור חווייתו הנבואית האישית, ולוקח את השומעים אל תוך סצנה סוערת המתרחשת באפלה. תמונת המצב של רוחות קוסמיות הנאבקות מעל אוקיינוס רחב ידיים משמשת כסמל רב עוצמה לעלייתן ונפילתן של אימפריות בעולם ולתקופות הסוערות של הגלויות.
במילים ענה דניאל ואמר מתחילים דבריו הישירים של דניאל עצמו [מלבי"ם]. הוא מרים את קולו כדי לספר את חזיונו, אך אינו מפרט את הכל, אלא מוסר לבני דורו רק את עיקרי הדברים [מצודת דוד].
הוא מתאר כי חזה הוית בחזוי עם ליליא, כלומר, הוא ראה את המראה בחזון תוך כדי שנת הלילה [אבן עזרא, מצודת דוד]. מעבר לזמן התרחשות החלום, ישנה משמעות עמוקה לכך שגם בתוך החלום עצמו שרר לילה, דבר שנועד לסמל את החשכה והאורך של תקופות הגלות [מלבי"ם], תוך הדגשה מיוחדת שהתרחשות זו שייכת ללילה ולא ליום [יוסף אבן יחיא].
וארו, כלומר והנה [רש"י, מצודת ציון, אבן עזרא], ארבע רוחי שמיא – ארבע רוחות הנושבות ובאות מארבע כנפות הארץ [רש"י, מצודת דוד]. רוחות אלו אינן רק תופעת טבע, אלא מייצגות את ארבע המלכויות הגדולות. אף על פי שכל המלכויות קיימות תמיד ויש לכל אחת מקום משלה, בכל תקופה מתגברת מלכות אחת, בדומה לרוח אחת שמשתלטת על השאר [מלבי"ם].
הרוחות הללו מגיחן, מילה המבטאת יציאה, פריצה והתפרצות ממקומן [מצודת ציון, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], אל עבר לימא רבא – הים הגדול. הרוחות נלחמות בים, מסעירות אותו ואף עוקרות אותו ממקומו [רש"י, יוסף אבן יחיא]. הבחירה לתאר את המאבק על פני הים אינה מקרית; סערת הרוחות ניכרת בים יותר מאשר ביבשה, וחיות הים העצומות מסמלות את המאבק האדיר והכאוטי של המלכויות השונות המנסות להתגבר ולתפוס את השלטון בעולם [מלבי"ם].