מחזה הנבואה מתרגם את הדימויים של החיות למציאות היסטורית ופוליטית מוחשית. החיות מסמלות אימפריות אנושיות שעתידות להופיע ולפעול על במת ההיסטוריה.
הפרשנים מסכימים כי אִלֵּין חֵיוָתָא רַבְרְבָתָא, החיות הגדולות הללו שמספרן ארבע, מצביעות על אַרְבָּעָה מַלְכִין. אף על פי שהתרגום המילולי הוא "ארבעה מלכים", הכוונה המעשית היא לארבע מלכויות, שושלות או מעצמות שלטון שונות [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
באשר למילים יְקוּמוּן מִן־אַרְעָא (יקומו מן הארץ), קיימות שתי זוויות התייחסות המעמיקות את משמעות החזון. מחד גיסא, הקימה מן הארץ מדגישה את אופיין החומרי של אותן מלכויות. סיבת עלייתן היא ארצית לחלוטין ואינה נובעת מהשגחה אלוהית של ה׳ [יוסף אבן יחיא].
מאידך גיסא, יש המעניקים משמעות הפוכה לפועל "יקומו" בהקשר זה. הצירוף של קימה יחד עם המילה "מן" (יקומו מן), אינו מתאר בהכרח התבססות ושלטון, אלא דווקא עקירה, סילוק והסתלקות מן המקום. לפי תפיסה זו, מטרת המחזה אינה לתאר את עלייתן וגדולתן של המלכויות, אלא לבשר על ביטולן ואובדנן העתידי מן העולם, כדי לפנות את הדרך למלכות שמים שתבוא בסוף כולן. משום כך נראתה בחזון גם מלכות בבל, אף שזמן שלטונה כבר עבר, שכן המוקד של הנבואה אינו על תקופת שליטתה, אלא על עצם סילוקה מן הארץ [מלבי"ם].