החזיונות הנבואיים מעוררים תגובה רגשית וגופנית עזה, המטלטלת את נפשו של הרואה עד כדי תחושת חידלון. דניאל מתאר את האימה שאחזה בו בעקבות החלום, תוך שימוש בדימויים הממחישים את מצוקת הנפש הכלואה בתוך הגוף.
המילים אֶתְכְּרִיַּת רוּחִי מתארות את עוצמת החרדה, והפרשנים מציעים מספר דרכים להבנת הביטוי. יש המפרשים זאת מלשון כרייה וחפירה, כלומר רוחו של דניאל נסחה ונעקרה מתוך עומק מקומה [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. גישה אחרת מסבירה זאת מלשון כריתה, תחושה מוקצנת של קטיעת החיות, כאילו הרוח נכרתה ממקומה [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא]. פירוש נוסף קושר את הביטוי למונח העברי "קוצר רוח", המעיד על מועקה, צרות ונשימה קצרה מרוב פחד [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. המילה אֲנָה (אני), אשר בגרסאות המדויקות נכתבת עם האות ה' בסופה [מנחת שי], מדגישה את החוויה האישית והישירה.
את המילים בְּגוֹא נִדְנֶה מפרשים כלל הפרשנים כ"בתוך הנדן", כלומר בתוך התיק או הנרתיק שבו נוהגים לשמור חרב. בהשאלה, הנדן משמש כדימוי לגוף האדם, המהווה נרתיק המכיל בתוכו את הרוח. השילוב של חלקי המשפט ממחיש כי אף על פי שהרוח לא יצאה מן הגוף, היא חוותה טלטלה, חרדה או תחושת היכרתות בעודה כלואה בתוכו [רש"י, מצודת דוד].
המשך המשפט, וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי, מבהיר את סיבת המועקה: מראות החלום וחזיונות הראש הם אלו שהטילו על דניאל את אותה אימה משתקת [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ].