חזון דרמטי ורב תהפוכות מציג חיה אימתנית העוברת שינוי צורה משפיל. מראה זה מסמל את מסלול חייה של אימפריה אדירה, החל משיא תפארתה ועד להתרסקותה המוחלטת. כלל הפרשנים מסכימים כי חיה זו מסמלת את מלכות בבל, החל מתקופת שלטונו העוצמתית של נבוכדנצר ועד למפלתה בימי בלשאצר.
תחילת החזון מציגה את החיה קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ. החיה הראשונה נראית כאריה בעל כנפי נשר. שילוב זה מבטא את שליטתה המוחלטת של בבל בעולם בכוח וגבורה כשל אריה, יחד עם קלות תנועה ומהירות יוצאת דופן בכיבוש ארצות, בדומה למעופו של הנשר [מלבי"ם, אבן יחיא]. נביאי ישראל אכן דימו את בבל פעמים רבות למלכי החיות והעופות, הן לאריה והן לנשר [רש"י].
נקודת המפנה במעמדה של האימפריה מתרחשת עַד דִּי מְרִיטוּ גַפַּהּ. המילה מְרִיטוּ משמעותה נתלשו [מצודת ציון]. תלישת הכנפיים רומזת לתחילת מפלתה של המלכות [רש"י]. שלב זה משקף את ימי בלשאצר, בהם איבדה בבל את תנופת הכיבוש שלה, כנפיה קוצצו והיא לא עצרה כוח לחלחם אל מול צבאות מדי ופרס [מלבי"ם].
בעקבות אובדן הכנפיים החיה וּנְטִילַת מִן אַרְעָא. היא מסולקת ונעקרת ממקומה היציב והחזק שעל הארץ. הדבר מסמל את ביטול המלכות כולה [רש"י], ואת מיתתו של בלשאצר עצמו [מלבי"ם]. ללא כנפיה שיסייעו לה, היא מאבדת לחלוטין את יכולתה לעמוד בחוזקה [מצודת דוד].
בסופו של התהליך החיה מאבדת את טבעה החייתי, חסר המעצורים, ומקבלת דמות אדם [ביאור שטיינזלץ]. היא ניצבת וְעַל רַגְלַיִן כֶּאֱנָשׁ הֳקִימַת וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ. במקום קלות המעוף של הנשר, נותרת לה רק ההליכה הכבדה והאיטית של בן אנוש רגיל [אבן יחיא]. נתינת לב האדם במקום לב האריה אינה מסמלת אנושיות חיובית, אלא חולשה, רפיון ורכרוכיות [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. זהו ביטוי מדויק לאימתו ולפחדו של בלשאצר, שלבו נחלש בקרבו מאימת האויב כשהבין שקצו קרב [אבן יחיא].