דניאל, פרק ז׳, פסוק ד׳

מלכות בבל בשיא תפארתה נמשלת לחיה קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ, שילוב המבטא גבורה אדירה ומהירות יוצאת דופן בכיבוש ארצות. תהליך התרסקותה של האימפריה מתחיל עַד דִּי מְרִיטוּ, כלומר נתלשו, גַפַּהּ, כאשר היא מאבדת את תנופת הכיבוש ואת כוחה להילחם באויביה. בעקבות אובדן הכנפיים החיה וּנְטִילַת מִן אַרְעָא, היא מסולקת ונעקרת ממקומה היציב, דבר המסמל את ביטול המלכות כולה. לבסוף, היא מאבדת את טבעה החייתי וניצבת וְעַל רַגְלַיִן כֶּאֱנָשׁ הֳקִימַת, כך שבמקום קלות המעוף נותרת לה רק הליכה אנושית כבדה ואיטית. במקביל, וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ, ובמקום אומץ של אריה ניתנת לה רכרוכיות המבטאת את אימתו וחולשתו של המלך מול קצו הקרב.