ספר דניאל עובר בשלב זה מתיאור קורותיו ההיסטוריים של דניאל אל תחילת פירוט נבואותיו. הכתוב מציין כי החזון התרחש בִּשְׁנַת חֲדָה לְבֵלְאשַׁצַּר, ששמו נכתב כאן באופן ייחודי כשהאות אל"ף קודמת לשי"ן [מנחת שי]. עיתוי זה אינו מקרי; בלשאצר היה נכדו של נבוכדנצר, ועל פי נבואת ירמיהו, שלטון בבל נועד להסתיים בימי הנכד. לכן, דווקא בעת הזו הראה ה' לדניאל כיצד תכלה במהרה מלכות בבל, וחשף בפניו את המלכויות שעתידות לקום אחריה [מלבי"ם]. הכתוב, שנוסח בחלקו הראשון על ידי אנשי כנסת הגדולה, עובר מכאן ללשון מדבר, שכן דניאל עצמו כתב את הדברים כפי שהם [מלבי"ם, אבן עזרא].
הפסוק מתאר כי דניאל חֵלֶם חֲזָה (ראה חלום). השימוש במילה "חזה" ולא בכפילות "חלם חלום", בא להדגיש כי מדובר בחלום נבואי שעיקרו מחזה [מלבי"ם]. החזון התרחש בלילה בהיותו ישן על מיטתו, ולא בהקיץ ביום כפי שקורה לעיתים לנביאים [יוסף אבן יחיא]. התיאור וְחֶזְוֵי רֵאשֵׁהּ (ומראות ראשו) מצביע על כך שהחלום לא נבע מגורמים פיזיולוגיים טבעיים כזרימת הדם, אלא היה השפעה רוחנית ושכלית עליונה שמקורה במלאכים, והיא הופיעה במראות המוח שבראש [מצודת דוד, מלבי"ם].
מיד כשהקיץ משנתו, בֵּאדַיִן חֶלְמָא כְתַב (אז את החלום כתב), כדי שלא ישכח ממנו דבר [מצודת דוד, מלבי"ם]. כתיבה זו נועדה לשמר את החזון לדורות הבאים, כדי שיוכלו לראות את התגשמות תחילת החלום ומתוך כך להאמין גם בהתקיימות סופו [יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ].
באשר למילים רֵאשׁ מִלִּין אֲמַר, הפרשנים מציגים מספר גישות. יש המפרשים כי דניאל כתב את החלום המלא לעצמו לזיכרון, אך לאחרים גילה רק את ראשי הפרקים ותחילת הדברים [מצודת דוד, רש"י, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. גישה אחרת רואה במילים אלו פתיח שמשמעותו: "כך היא ראשית דברי דניאל" [אבן עזרא]. מנגד, יש המסבירים כי דניאל אמר את כל דברי החלום בפיו טרם שהעלה אותם על הכתב, כפי שנדרש בכתיבת כתבי קודש ברוח הקודש. הסבר נוסף הוא שראשי הדברים של חלום זה, העוסק בארבע המלכויות, כבר נאמרו על ידו בעבר כאשר פתר את חלומו של נבוכדנצר, וכעת באו לידי ביטוי מפורט יותר [מלבי"ם].