קרה לכם פעם שהתעוררתם מחלום ממש חשוב ופחדתם שתשכחו אותו? בשלב הזה, ספר דניאל עובר לספר לנו על הנבואות שדניאל עצמו חווה. הכל מתחיל בִּשְׁנַת חֲדָה לְבֵלְאשַׁצַּר, השנה הראשונה למלכותו של בלשאצר מלך בבל. התזמון הזה לא קרה סתם. בלשאצר היה הנכד של נבוכדנצר, וה' כבר הבטיח בעבר ששלטון בבל יסתיים בדיוק בימי הנכד. לכן, זה היה הזמן המתאים ביותר שה' יראה לדניאל איך מלכות בבל עומדת להסתיים בקרוב, ואילו מלכויות יקומו אחריה.
בלילה, כשישן במיטתו, דניאל חֵלֶם חֲזָה, כלומר ראה חלום. זה לא היה סתם חלום רגיל, אלא חזון נבואי של ממש. החלום הזה הגיע בתור וְחֶזְוֵי רֵאשֵׁהּ, מראות בתוך הראש. הוא לא נגרם בגלל משהו גופני טבעי, אלא הגיע ממקום רוחני וגבוה דרך מלאכים היישר אל השכל שלו.
ברגע שדניאל התעורר, בֵּאדַיִן חֶלְמָא כְתַב, אז הוא כתב מיד את החלום כדי שלא ישכח שום פרט. הוא כתב אותו גם כדי לשמור את הנבואה לדורות הבאים. ככה, כשאנשים בעתיד יראו שההתחלה של החלום באמת מתקיימת, הם יאמינו שגם הסוף שלו יתגשם. למרות שדניאל כתב לעצמו את כל הפרטים המלאים, רֵאשׁ מִלִּין אֲמַר, לאנשים אחרים הוא סיפר רק את ראשי הפרקים והנקודות העיקריות של מה שראה.