בתוך סערת החיזיון הנבואי המורכב, הכולל חיות משונות ודמויות עליונות, דניאל מבקש לעשות סדר ולהבין את משמעות המראות הנגלים אליו. התרחשות זו כולה מתקיימת בתוך חלום [אבן עזרא], שבו דניאל פונה אל אחת הדמויות השמימיות הנוכחות במקום כדי לקבל פתרון ברור.
דניאל מתאר כי קִרְבֵת עַל־חַד מִן־קָאֲמַיָּא, כלומר, הוא התקרב אל אחד מהעומדים שם. הפרשנים מסכימים כי אותם "עומדים" הם מלאכי השרת הניצבים לשרת לפני 'ה, המכונה במראה זה "עתיק יומין". התואר "עומדים" אינו מקרי; המלאכים מתוארים כך משום שאין להם קפיצי ברכיים והם נעדרים את היכולת לשבת, ולכן מצבם התמידי הוא עמידה [רש"י, מצודת דוד].
לאחר שהתקרב למלאך, דניאל מציין: וְיַצִּיבָא אֶבְעֵא־מִנֵּהּ עַל־כָּל־דְּנָה. הוא מבקש מן המלאך לדעת את האמת הנכונה והמדויקת על כל מה שראה. בקשתו מתייחסת לחיזיון החיות והדמויות שקמות, באות ונעלמות לנגד עיניו [ביאור שטיינזלץ]. המטרה היא להבין את פשר הסמלים הללו, המייצגים את ארבע המלכויות שישלטו בעולם. תשובת המלאך, כפי שמשתקפת בהמשך, חושפת כי החיות מסמלות אימפריות שונות שיתחלפו, תוך התמקדות במלכות האחרונה שתרע לישראל ותגזור עליהם גזרות, עד שלבסוף המלכות תעבור לנצח לידי קדושי עליון [אבן עזרא].
בסיום הפסוק, דניאל אומר: וַאֲמַר־לִי וּפְשַׁר מִלַּיָּא יְהוֹדְעִנַּנִי, כלומר, המלאך השיב לו והודיע לו את פתרון הדברים לאשורם. כפילות הלשון במשפט זה, "אמר לי" ו"הודיעני", אינה אלא חזרה על אותו עניין במילים שונות לשם הבהרת הדברים [מצודת דוד].