בחזון אחרית הימים מתחלפים מוקדי הכוח העולמיים, והשליטה עוברת מידי אומות העולם אל עם ישראל. הפרשנים מסכימים כי המילים וּמַלְכוּתָא וְשָׁלְטָנָא וּרְבוּתָא מתייחסות למלכות, לממשלה ולגדולה של כלל אומות העולם שתחת השמיים, אשר עתידות להינתן לְעַם קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, הם עם ישראל. לפי גישה אחת, תיאור זה מקביל למראה "בן האדם" (בר אנש) שהוזכר בפסוקים הקודמים, אשר מסמל את עם ישראל שבראשו עומד המשיח [מלבי"ם].
העברת השלטון לידי ישראל מתרחשת על רקע סופה של "המלכות הרביעית", היא מלכות הגלות הנוכחית שהתפצלה לאומות שונות. ייתכן שהקרן האחרונה שקמה במראה הנבואה מסמלת את אומת גוג ומגוג שעתידה ללחום בישראל, עד שה' ישפיל אותה ויעביר את השלטון העולמי לידי ישראל. תקופת השעבוד של ישראל תחת מלכות זו נמשכת פרק זמן המוגדר כ"עידן, עידנים ופלג עידן". "עידנים" מחושבים כשני "ימים" של ה' שהם אלפיים שנה, ו"פלג עידן" הוא חלק מהתקופה הבאה, כשלש מאות שנה נוספות, ובסך הכל אלפיים ושלוש מאות שנות גלות עד למימוש ההבטחה שבפסוק [יוסף אבן יחיא].
כאשר תקום המלכות הזו, מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם, היא תהיה נצחית, וכל השליטים האחרים יעבדו אותה. המילה וְיִשְׁתַּמְּעוּן מדגישה כי אומות העולם לא רק יעבדו את ישראל, אלא יהיו נשמעים לחלוטין לכל ציווי שיטילו עליהם ויבצעו אותו [רש"י, מצודת דוד].